רבני קהילת מיר לפני השואה
![הגאון בעל האדר"ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב"ד במיר בשנים תרנ"ג – תרס"א (1893 – 1901)](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/68-4.jpg "הגאון בעל האדר"ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב"ד במיר בשנים תרנ"ג – תרס"א (1893 – 1901)")
הגאון בעל האדר"ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב"ד במיר בשנים תרנ"ג – תרס"א (1893 – 1901)
רבה של העיירה מיר, ר' אברהם צבי קמאי הי''ד (משמאל) ולצידו רבה של קאמיניץ, ר' דוד בורנשטיין (מימין)
רבני קהילת מיר לפני השואה
הגאון בעל האדר"ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב"ד במיר בשנים תרנ"ג – תרס"א (1893 – 1901)
רבה של העיירה מיר, ר' אברהם צבי קמאי הי''ד (משמאל) ולצידו רבה של קאמיניץ, ר' דוד בורנשטיין (מימין)
אב"ד (אב בית דין) הראשון של קהילת מיר המוזכר בספרות הרבנית היה הרב משה אייזנשטדט שהגיע לכהן במיר ב-1727. אחריו כיהנו הרב צבי הירש הכהן רפופורט, הרב יהודה לייב מירקיש, בנו, הרב שלמה זלמן מירקיש, הרב צבי הירש אייזנשטדט והרב יוסף דוד אייזנשטדט. עם מותו של הרב יוסף דוד ב-1846 עברה משרת הרבנות לבנו, הרב משה אברהם אייזנשטדט שכיהן בה עד 1867. שניהם – הרב יוסף דוד ובנו - שימשו גם בתור ראשי ישיבת מיר.
בשנים 1867-1875 כיהן בתפקיד הרב חיים זלמן ברסלר. הוא ביקש להמשיך בשני התפקידים - רב הקהילה וראש הישיבה - אך הסתכסך על רקע זה עם הקהילה. בעקבות פסיקה של בית דין רבני נדחתה תביעתו ומשרת רב הקהילה הופרדה מראשות הישיבה. אחריו, בשנים 1875-1897 כיהן בתפקיד הרב יום טוב ליפמן הכהן, מפעילי "חיבת ציון", ששאף להקים במיר אגודה לקניית קרקעות בארץ ישראל. הרב יום טוב נפגש עם הברון רוטשילד לצורך זה, אך הדבר לא עלה בידו. יורשו היה הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים (האדר"ת) שכיהן עד 1901, שנת עלייתו לירושלים. האדר"ת כתב למעלה ממאה חיבורים וביניהם האוטוביוגרפיה "סדר אליהו", בה תאר את קבלת הפנים שנערכה לו בהגיעו למיר:
"ובבואי סמוך לעיר התירו את הסוסים ורצו לנשאני עם המרכבה ביחד בהמון חוגג, אך מחיתי בהם וקפצתי מן המרכבה ואמרתי חלילה לי מכבוד כזה שאינני ראוי לזה, ואז יצאו כל בני העיר טף ונשים נגדינו באורים ובלפידי אש, וכל הרחוב הי' מלא פנסים ונרות וחביות זפת בוערות ומחלונות כל הבתים הוארו ועשיריות ומאיות אנשים ואבוקות בידיהם לפנינו מרקדים ומכרכרים בכל עוז עד כי הי' החום רב מאוד באמצע הרחוב [...] כמו בבית מהוסק".
רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים (האדר"ת), סדר אליהו, ע' 92
ב-1901 היה רב הקהילה הרב אליהו ברוך קמאי, ששימש גם בתפקיד ראש הישיבה. אחרי מותו ב-1917 עברה הכהונה לבנו, הרב אברהם צבי הירש קמאי, שעסק קודם לכן במסחר וכיהן גם בראשות ישיבת מיר יחד עם גיסו, הרב אליעזר יהודה פינקל. ב-1940 עזבה הישיבה את מיר ועברה לוילנה. הרב קמאי החליט להישאר עם בני קהילתו. הוא היה הרב האחרון של קהילת מיר. בנובמבר 1941 נרצח הרב על ידי הגרמנים יחד עם בני משפחתו וקהילתו.