נשיות
שיער
אני זוכרת שעמדנו ערומות בסאונה בתור להורדת השיער ותהיתי – מה עושים שם כל כך הרבה גברים – כבר לא הכרנו אחת את השניה. ניגשתי אל אחד השומרים היהודים וביקשתי ממנו שאולי ידבר עם מישהו שלא יורידו לי את הצמות והוא ענה לי שאם יהיה לי ראש אז השיער יצמח ואם לא יהיה לי ראש אז אין ממילא צורך בשיער.
בחדר השני ניצב גדוד בחורות צעירות שתפקידן היה להסיר את השיער, באמצעות מספרים וסכיני גילוח, מעל גופותיהן של החדשות. חלקן הותירו את 'לקוחותיהן' חתוכות ופצועות, ואילו אחרות, משכו בשערותינו תוך כדי גזיזתן. הנערה שטיפלה בי לא הייתה כלל ספרית מומחית, אך נראה היה כי היא משתדלת להעניק לי מראה מכובד, נשכחה ממנה האכזריות בה נגזז שערה שלה מעל ראשה. חייכתי אליה ולחשתי לה 'בוג זפלאץ' – ה' ישלם שכרך'. המילים בטאו את עומק הכרת התודה שחשתי כלפי יצור אנוש שהופיע במעמקי שאול תחתיות, והזריח אור יקרות בעלטה.