לרגל השנה החדשה

"לשנה טובה תכתבו. טפוח [תפוח] ודבש. [בעברית]
אבא ואמא היקרים, השנה אני כותב את הברכה בעט נובע, אבל גם בתקווה שזו תהיה שנה טובה לכל היהודים בהולנד ומעבר לה. וכמו שכבר אמרנו בפסח, במהרה בימינו נעבוד בארץ ישראל".

כך כתב רודולף בן ה-12 באיגרת ברכה לשנה החדשה אותה אייר בצבעים ערב מאסר משפחתו וכליאתה בווסטרבורק. את המילים "ארץ ישראל" כתב בעברית.
איזידור-יצחק דה רוס ורעייתו מרגרטה-ברנרדינה חיו באמסטרדם. שניהם היו מורים והמשפחה קיימה אורח חיים יהודי מסורתי. נולדו להם שני בנים רודולף-ראובן (נ. 1931) ושלמה אפרים (נ. 1933).

כשנה וחצי לאחר כיבוש הולנד בידי גרמניה אולצו בני המשפחה לעזוב את ביתם ולעבור לרובע היהודי של אמסטרדם. איזידור נאלץ לעזוב את עבודתו כמורה להיסטוריה וצרפתית בבית ספר תיכון כללי ועבר ללמד בבית הספר היהודי. הבנים סולקו מבית הספר היסודי הכללי בו למדו ועברו לבית הספר היהודי. בערב ראש השנה תש"ד, 29 בספטמבר 1943, נערך המצוד האחרון באמסטרדם וכ-2,000 יהודים, ביניהם ראשי היודסה ראט [יודנראט] והסגל הבכיר שלו, הועברו לווסטרבורק. ביניהם היו גם בני משפחת דה רוס.

ב-1 בפברואר 1944 שולחו בני המשפחה לברגן-בלזן, שם חגג ראובן את בר המצווה שלו. בעדותו סיפר ראובן שקיבל מתנות וביניהן פרוסת לחם עם מרגרינה וריבה שהשיגה עבורו אמו. "זה הדבר היפה ביותר ש[נער] בר מצווה קיבל אי פעם בחיים שלו", העיד. במחנה סבלו חרפת רעב. ביוני 1944, ארבעה חודשים אחרי שהגיעו, נספה איזידור בברגן-בלזן. מרגרטה והבנים שרדו.