הנצחת הקהילה
עקבותיהם נשארו...
"האנשים אינם – אבל עקבותיהם נשארו." אידה פינק, "עקבות", כל הסיפורים
שם יהודים פשוטים, שותקים, גושי רגבים
דורכי יינות, שולקי גבינה, בלהט
קיצים שרכו דרכם ובטיט סתויםאים עתה? אי סופת ליל נושאה את
יעקב פיכמן, בית מול הראוט
עפרם פזר בקֺר נכר זועם
בחול שדות דמם עוד יפעם.
רובם של יהודי בלץ נרצחו: אנשי ציבור, בנקאים, רבנים, מורים ותלמידיהם, סוחרים ועובדי כפיים. גברים, נשים וטף. את סיפורם מספרים מסמכים, עדויות, דפי עד ותצלומים– עדות לחורבנה של קהילת בלץ.
כל משפחה ושם מייצגים עולם ומלואו, רוויים בהיסטוריה וזיכרונות. לפניכם סיפורם של ישעיהו תומרקין ולזר לוברסקי, אסירי ציון ילידי בלץ - וסיפורו של שיר מיוחד במינו שהתפרסם ברחבי העולם היהודי.
אנו רואים את פניהם, מתוודעים לשמותיהם וחושפים את סיפורם, וכך אנו זוכרים.
