מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם – קובץ מחקרים, ל"ח [1] (2010)

ד"ר דוד זילברקלנג

יד ושם-קובץ מחקרים כרך ל"ח 1 מוקדש לזכרו של פרופ' דוד בנקיר, חבר המערכת והיסטוריון מרכזי בתחום חקר השואה, ולזכרו של אברהם סוצקבר, המשורר היידי החשוב ביותר בדורנו. הכרך כולל מאמר על בנקיר ועל תרומתו לחקר השואה מאת דן מכמן ומאמר על דמותו ושירתו של סוצקבר מאת אברהם נוברשטרן. כן כלולים בכרך מאמר של לאה פרייס המביאה חלקים חסרים מיומנו של הרב שמעון הוברבנד מגטו ורשה; מאמר של אילה נדיבי על הניסיון שלא היה ידוע עד כה להצלתם של עשרות אלפים מיהודי הונגריה כמה ימים לפני כניסתם של הגרמנים להונגריה במרס 1944; ושלושה מאמרים העוסקים בסוגיות בתר-מלחמתיות הקשורות לאופן שבו אנו זוכרים את השואה: מאמרו של ווּלף בּיקֶנבַּך על מדיניותה הרשמית של שווייץ בנוגע לטיהור שמו של קצין המשטרה פאוּל גרוּניגֶר, מסייע ליהודים וחסיד אומות עולם; מאמר של קיירה קרֶגו-שניידר על האנטישמיות בקרב גרמנים באזור הכיבוש האמריקאי אחרי המלחמה; ומאמרו של דורון בר על התחרות בין יד ושם למרתף השואה בהר ציון בשנות החמישים. הכרך כולל גם שלושה מאמרי ביקורת ספרים: אנטוני פולונסקי על Who Will Write Our History?: Emanuel Ringelblum, the Warsaw Ghetto, and the Oyneg Shabes Archive מאת שמואל קסוב; קיריל פפרמן על Opfer des Hasses : Der Holocaust in der UdSSR 1941–1945מאת איליה אלטמן; ארקדי זלצר על The Unknown Black Book: The Holocaust in the German-Occupied Soviet Territories שערכו איליה אלטמן ויהושע רובינשטיין.

להזמנת יד ושם - קובץ מחקרים כרך ל"ח [1]

תוכן העניינים

תקציר

המאמר חושף לראשונה רישומי כרוניקה ופרק לא מוכר מחיבור שכתב הרב שמעון הוברבנד, מפעיליו הבולטים של הארכיון המחתרתי "עונג שבת" בגטו ורשה. הדברים נכתבו בחודשים מאי-יוני 1942 – תקופת האימים והטרור בגטו ורשה.

רישומי היומן של הוברבנד והחיבור "חטיפות יהודים בוורשה במאי 1942" היו בבחינת אות מבשר רע למה שעתיד היה להתחולל בגטו ורשה כעבור חודשיים, בזמן שמאות אלפים מתושביו שולחו לרצח בטרבלינקה, ומכאן חשיבותו. הוברבנד מתאר בכתביו את אווירת הטרור בגטו, את מעשי ההתעללות והרצח שהתבצעו שם בראש חוצות, את דרכי פעולתו של הכובש הגרמני ובו בזמן את חלקה הפעיל של המשטרה היהודית בפעולת החטיפה והגירוש וחושף ללא כחל וסרק את הידרדרותה המוסרית.

תקציר

המאמר בא לתאר ניסיון הצלה מפתיע ולא מוכר של יהודי קרפטורוס, ביזמתו של אלדר סגדי מסק (Aladár Szegedy-Maszak), המנהל הכללי של משרד החוץ ההונגרי, ועל דעת ראש ממשלת הונגריה, מיקלוש קאלאי (Miklós Kálly), עד כישלונו, עם  הכיבוש הגרמני, כפי שמובא בכתבים של  מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט, משה קראוס.

ניסיון ההצלה החל שמונה-תשעה ימים לפני שכבשו הגרמנים את הונגריה במעטה של סיפור כיסוי שיש להעביר את יהודי קרפטורוס לבודפשט לקראת העלאתם לארץ-ישראל. לניסיון ההצלה הזה לא נמצא אישור בקרב המעורבים בפרשה, גם לא באופן מפורש במסמכים, אלא בעקיפין. ב-16 במרס 1944 – שלושה ימים לפני הכיבוש הגרמני – התקבלו מקושטא  600 סרטיפיקטים מאושרים והודעה על אנייה מוכנה בקונסטנצה לקלוט את העולים. מספר כה גדול של אישורי עלייה בו זמנית לא נתקבל עד אז בהונגריה, והוא הופיע לפתע, בעת שהתקיים סידור של עלית תשע משפחות מדי שבוע. הכיבוש הגרמני את הונגריה קטע את ההכנות למבצע ההצלה. התיאור של קראוס מאשר את הידיעות שהיו לרבים בהנהגה היהודית בבודפשט על הכיבוש הגרמני הצפוי מספר ימים בטרם הכיבוש, ועל אפשרות ההשמדה של יהודי הונגריה, כפועל יוצא של אותו כיבוש.

תקציר

קפטן פּאוּל גרוּנינגֶר (Paul Grüninger) (1891-1972), מפקד משטרת קנטון סנט גַלֶן, הציל מספר גדול של פליטים, רובם יהודים, מרדיפות הנאצים בשנים 1938-1939, כשאִפשר להם להיכנס לשווייץ וסייע להם. הוא עשה זאת במידה רבה מתוך הסכמה שבשתיקה מצד הממונה עליו, חבר מועצת הקנטון ולנטין קֶל (Valentin Keel). גרוּנינגֶר, שהשקפת עולמו המוסרית דרבנה אותו, ניצל את מרווח שיקול דעת שהותירה לו עמימות החוק בעניין הפליטים בשווייץ ואת פערי הסמכות בין רמות השלטון הפדרלי והמקומי בקנטון. ואלם בזמן ביצוע פעולות הסיוע היומיומיות במגעיו עם הפליטים הפר גרוּנינגֶר לכאורה חוקים ותקנות קיימים בעניין הטיפול בפליטים. ממשלת הקנטון והמועצה הפדרלית יזמו אפוא חקירות נגדו. עוד לפני תום החקירות פוטר גרוּנינגֶר לאלתר בידי ממשלת קנטון סנט גַלֶן ב-1939 וזכויות הפנסיה נשללו ממנו. מצד אחד ביקשה ממשלת הקנטון להימנע מכל דיון ציבורי אפשרי ומשאלות על התנהגות לא הולמת של אחד מפקידיה, דיון שעלול היה להוביל גם לבחינה של ממשלת הקנטון כולה ואולי אף לדיון במכלול מדיניות הפליטים של שווייץ הפדרלית. ומן הצד האחר מיאנה הממשלה להסכין עם הפרות חוק מצד מפקד המשטרה עצמו שחרג מן העקרונות שהנחו את פקידי הממשל בסנט גַלֶן. בסוף 1940 אישר בית המשפט המחוזי של סנט גַלֶן את פיטוריו של גרוּנינגֶר וגזר עליו קנס של 300 פרנקים שוויצריים בעוון "מעילה בתפקידו".

כל הניסיונות שנעשו בין השנים 1968 -1993 לטהר את שמו  של גרוּנינגֶר עלו בתוהו עקב התנגדותה הנחרצת של ממשלת הקנטון. רק ב-1995 שב בית המשפט המחוזי של סנט גַלֶן ופתח בהליכים, שהביאו לזיכויו של מפקד המשטרה לשעבר ולטיהור שמו לאחר מותו.

המאמר זה מתרכז בתיאור מפורט ובניתוח של הרשעתו של גרוּנינגֶר ושל זיכויו. מתברר בעליל שהן המשפט הפלילי ב-1940 והן פתיחתו מחדש של הדיון ב-1995 והזיכוי המוצלח היו קשורים מלכתחילה באינטרסים פוליטיים והוטו בהתאם. הפוליטיקאים בקנטון לא השלימו בלבם כנראה עד היום עם פּאוּל  גרוּנינגֶר.

תקציר

ב-1949 חָבְרה אגודת הקמעונאים המחוזית של בווריה אל פדרציית הסיטונאים ויחדיו הפנו שורת מכתבים לנציגי ממשל שונים בבווריה והתלוננו על התחרות "הלא הוגנת" שעמה הם מתמודדים במלשטראסה, המרכז העיקרי של סחר חליפין במינכן. הם טענו שהלקוחות מתפתים לנטוש את חנויותיהם בגלל הסחורות והמחירים בחנויות שבבעלותם של עקורים, רובם יהודים. בעלי החנויות הגרמניים טענו שהיהודים האלה משיגים מוצרים משובחים בזול בערוצים לא חוקיים המאפשרים להם למכור במחירים מופחתים תמורת כסף מזומן במקום תלושי קיצוב. במבט ראשון דומה שזהו מכתב לא מזיק, אבל בחינה מעמיקה יותר של הטקסט, בשילוב עם דיווחי צבא ארצות=הברית על אנטישמיות ועם ידיעות שהתפרסמו באותה עת בעיתונות הגרמנית, מלמדת שכותבי המכתב בחרו להשתמש בשפה אנטישמית מקובלת ובטענות על פליליות היהודים, טענה שרווחה בגרמניה, בניסיון להיפטר ממתחריהם העיקריים.

תקציר

המאמר עוסק בקבורת אפר קדושים ושרידים נוספים של נטבחי השואה במרתף השואה שבהר ציון וביד ושם. לאחר שמטען אפר שהגיע מאוסטריה בשנת 1949 שימש כבסיס להקמת מרתף השואה עמדו בתוקף אנשי משרד הדתות והרבנות הראשית על כך שכל האפר המגיע למדינת ישראל ייטמן מעתה ואילך בהר ציון. עם ייסוד מוסד יד ושם והתגבשות רעיונות ההנצחה בו הלך והתפתח עימות בין אנשי משרד הדתות והרבנים הראשיים לבין אנשי יד ושם סביב סוגיית האפר. אנשי המוסד הממלכתי ביקשו להטמין במוקד הר הזיכרון, באהל יזכור, מטען של אפר קדושים, אך לכך סירבו בתוקף אנשי הממסד הדתי. המאמר מצביע על ההבדלים בין שני אתרים אלה ומראה כי בעוד שיד ושם פותח כאתר לאומי-חילוני שהדגיש את תפיסת הנצחת השואה הממלכתית שאפיינה תקופה זו, הובלט מרתף השואה בהר ציון, ששאב את כוחו מקרבתו לעיר העתיקה ולקבר דוד, כאתר הנצחה וזיכרון לציבור המסורתי והדתי אשר היה מעוניין בדפוסי זיכרון דתיים.

 

מאמרי ביקורת

מאמר ביקורת על הספר: Samuel D. Kassow, Who Will Write Our History?: Emanuel Ringelblum, The Warsaw Ghetto, and the Oyneg Shabes Archive

תקציר

עמנואל רינגלבלום היה האדריכל הראשי של ארכיון המחתרת "עונג שבת" בגטו ורשה שהוקם כדי לתעד את סבלותיהם של קרוב לחצי מיליון יהודים שרוכזו שם. הביוגרפיה המושכלת והמרגשת הזאת היא בראש ובראשונה תיאור הקמתו של הארכיון ותפקודו, אבל היא גם מספקת תיאור רב ערך של חייו הקצרים של רינגלבלום עצמו ובתוך כך זורה אור על גורלם הטרגי של חצי מיליון יהודים כמעט  שהיו כלואים בגטו ורשה.

מאמר ביקורת על הספר: Il’ja Altmann, Opfer des Hasses: Der Holocaust in der UdSSR 1941-1945

תקציר

המאמר הזה סוקר את ספרו של איליה אלטמן שראה אור ב-2009 והוא הגרסה הגרמנית של ספרו המקורי שהתפרסם ברוסית ב-2002. במאמר טוען קיריל פפרמן שהיה צורך להתאים את הנוסח הגרמני לדרישותיו של קהל הקוראים הגרמני השונות מאלה של הקהל הרוסי שבעבורו נכתב ספרו המקורי של אלטמן. המאמר סוקר את ספרו של אלטמן כנגד שלל מחקרים עכשוויים על השואה באזורי הכיבוש הסובייטי וגומר את ההלל על גישתו החדשנית והסינתטית של הספר כמו גם על רוחב היריעה והתיאור הרב-צדדי.

מאמר ביקורת על הספר: Joshua Rubinstein and Ilya Altman, eds., The Unknown Black Book: The Holocaust in the German Occupied Soviet Territories

תקציר

קובץ תעודות  הספר השחור הלא נודע באנגלית שפורסם בשנת 2008 בעריכת איליה אלטמן ויהושע רובינשטיין הוא ניסיון לעדכן ולקדם מחקר על השואה בשטחי ברית-המועצות על סמך התעודות שנאספו בזמן המלחמה בידי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. הקובץ כולל תעודות שלא נכללו מסיבות שונות בספר השחור בעריכתם של וסילי גרוסמן ואיליה ארנבורג. מאמריהם של אלטמן, יצחק ארד ורובינשטיין שמשמשים מבוא לקובץ הזה הוקדשו למדיניות סובייטית בעניין היהודים ולתגובה של האינטליגנציה היהודית הסובייטית לאתגרים החדשים הללו, לייחודיות השואה בברית-המועצות, להכנתו לפרסום של הספר השחור ולמשפטים שנערכו במדינות הברית נגד הפושעים הנאצים. בקובץ התעודות הזה יוכל הקורא להתוודע לתעודות שפורסמו לראשונה ברוסית בשנת 1993.