ד"ר שרידן-קוואנץ, ילידת דבלין בירת אירלנד, למדה גיאוגרפיה וגרמנית וכתבה עבודת דוקטור שהייתה מחקר השוואתי של דבלין וברלין במאה ה-18. בשנות התשעים של המאה ה-20 זכתה ד"ר שרידן-קוואנץ במלגה ללימודי פוסט-דוקטורט מטעם הקרן על שם אלכסנדר פון הומבולדט, ונסעה לגרמניה במטרה לחקור את ההתפתחות המסחרית של מרכז העיר הנובר במאה ה-19 ובשנים המוקדמות של המאה ה-20". כאן התעורר העניין שלי במשפחות של יזמים יהודים רבים שעיצבו באותה עת את העיר המודרנית ונמלטו מפני הנאצים או נרצחו בשואה", מספרת ד"ר שרידן-קוואנץ.
"אחד העסקים האלה היה בית הדפוס של אדולף מולינג", ממשיכה ד"ר שרידן-קוואנץ, "אך המידע עליו היה מועט. התרחבות אתרי האינטרנט בתחילת המאה ה-21 ,וכן הגישה למסמכים הנוגעים להיבטים הכלכליים של רדיפת יהודים גרמנים בארכיון של מדינת סקסוניה התחתונה, סייעו לי להרכיב מחדש את תולדות החברה ופעילויותיה בתחום הדפוס וההוצאה לאור.
"בין הספרים המאוירים של מולינג בלטו שלושה ספרים שאוירו בידי הִילדה קוך ב-1921. איוריה הססגוניים עוררו את סקרנותי. רציתי לדעת יותר על האישה הלא ידועה היחידה שפעלה בין אמנים גברים מוכרים".
במאמרה מתארת ד"ר שרידן-קוואנץ כיצד מצאה בסופו של דבר את כתובתה של הִילדה קוך באמצעות ספר הטלפונים של העיר פרנקפורט משנת 1921, שבו הופיע השם יוליוס קוך. כאשר חיפשה במאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה ביד ושם, מצאה דפי עד של יוליוס קוך, של בתו הילדה קוך נויברגר ושל בעלה אוטו נויברגר. ד"ר שרידן-קוואנץ עשתה שימוש מיטבי במשאבים הארכיוניים של יד ושם, שם גם מצאה את מכתביה של הִילדה לאחותה ליאוני ורשימות של משלוחי הגירוש מצרפת לאושוויץ.
"לאחר מכן פשוט הלכתי בעקבות כל מקור שגיליתי – כתבתי לארכיונים בפרנקפורט ובמנהיים (שם התגוררה הִילדה לאחר נישואיה); סרקתי את הספרות האקדמית בתחום איור ספרים גרמניים; ערכתי חיפוש באתרים גנאלוגיים כדי לעקוב אחרי עץ המשפחה של הִילדה – בתקווה למצוא קרובים חיים וליצור עמם קשר. כל גילוי קטנטן חדש סיפק לי נקודת פתיחה לחיפושים נוספים. כתבתי לארכיונים צרפתיים במחוזות שהִילדה עברה דרכם במסעה ממחנה גירס לאושוויץ, וביקרתי בארכיון המדינה בקרלסרוהה, שם שמורים התיקים הנוגעים לשוד ולהשבה של רכוש יהודי מנהיים. העיקרון של 'הפיכת כל אבן', של בדיקה מקיפה של כל מקור או רמז אפשריים, חיוני לעיסוק במיקרו-היסטוריה".
כמות הפרטים שגילתה הייתה מעבר לציפיותיה הוורודות ביותר. "מפתיע שעל אף חוסר השלמות שלהם", היא מוסיפה, "חשפו רסיסי סיפור חייה של הִילדה מורכבות רבה כל כך. יש נקודות מוצא רבות כל כך לדיון נוסף במה שידוע לנו כעת על חייה – השאלות בנוגע לחינוכה ולהכשרתה המקצועית כאישה יהודייה בת המעמד הבינוני, השימוש בדימויים נוצריים ביצירתה, השאלה באיזו מידה היו חייה המקצועיים סוד שהוסתר מפני בני משפחתה, והאופן המרתק שבו תבעה מחדש את זהותה כאמנית בכרטיס הרישום שלה במחנה גירס".
ב-2018 הצליחה ד"ר שרידן-קוואנץ ליצור קשר עם מרים נכזץ – אחייניתה של הִילדה, בתה של אחותה ליאוני - המתגוררת בישראל. "זה היה הרבה מעבר לסיפוק אקדמי בלבד", היא משתפת. "מרים שלחה לי הרבה תצלומים משפחתיים של הִילדה, של ליאוני ושל הוריהן קלמנטין ויוליוס קוך. מרים גם ירשה מליאוני את יצירות האמנות שהִילדה הצליחה להציל לפני שגורשה ב-1942, אך לא ידעה שהִילדה הוציאה לאור חלק מיצירותיה.
"שיחותינו שינו את הדימוי של הִילדה בעיניה ובעיני. מרים התוודעה לחייה 'הסודיים' של הִילדה כמאיירת מקצועית, ואני גיליתי רוחב יריעה חדש של יצירתיות שלא השתקפה בעבודתה המודפסת".
מאז 2017 מועסקת ד"ר שרידן-קוואנץ כחוקרת עבור עיריית הנובר, ואחת המשימות החשובות ביותר שלה היא חקר ביוגרפיות מיניאטוריות עבור אבני נגף (stolpersteine), פרויקט הנצחה של האנשים שנרדפו בידי הנאצים. "רבים מהאנשים האלה הם 'בלתי ידועים' במובן שלא הייתה להם נוכחות ציבורית – הם היו אמהות ואבות, אחים ואחיות, בנות ובנים, ידידים, שותפים לעסקים, שכירים, פועלים מזדמנים", היא מסבירה. "רובם השאירו עקבות מועטים במקורות הזמינים לנו, אבל אני מנסה ליצור מחדש את נסיבות חייהם בפירוט הרב ביותר כדי שהמבקרים יחושו את מידת אנושיותם, את מקומם בעיר ואת מציאות חייהם".
מי הייתה הִילדה קוך?
הִילדה קלרה קוך נולדה בפרנקפורט על המיין ב-17 ביולי 1896 ליוליוס וקלמנטין פליס (לבית מץ). אחותה הצעירה ליאוני הרמינה נולדה ב-1899.
ב-1920, כאשר הייתה בת 24, איירה הילדה ספרי ילדים, ושלושה מהם יצאו לאור בהוצאת ספרים בבעלות יהודית בהנובר. אף על פי שאין לכך ראיות מהימנות, נראה שהיא למדה איור וגרפיקה במוסד אקדמי גבוה. ב-1921 הצטרפה הילדה כחברה לקבוצת פרנקפורט-אופנבך של איגוד האמנים הגרפיים הגרמנים. ב-1924 נפטרה אמה קלמנטין. ב-1934 נישאה הילדה לאוטו נויברגר (נולד ב-1886), אלמן ואב לשני ילדים אשר היגרו לארץ ישראל ב-1939. באותה שנה עבר אביה יוליוס בן ה-77 להתגורר איתה ועם בעלה בעיר מנהיים.
באוקטובר 1940 גורשו יהודי באדן, ובכללם הילדה ויוליוס, למחנה המעצר גירס בצרפת. אוטו נויברגר, שלקה באירוע מוחי, הורשה להישאר בבית החולים היהודי במנהיים. יוליוס נויברגר נפטר בגירס בנובמבר 1940. אוטו גורש ממנהיים לטרזין באוגוסט 1942 ומת שם במרס 1943. ב-1942 גורשה הילדה מגירס לווניסיייה ודראנסי, ובסופו של דבר לאושוויץ, שם נרצחה.
בפברואר 2019 תרמה מרים נכזץ ליד ושם מחברת המכילה איורים של בעלי חיים שהילדה ציירה עבורה במחנה המעצר גירס ב-1941 ,ועוד יצירות אמנות שירשה מאמה. "היה לי קשה מאוד למסור את יצירות האמנות, השרידים היחידים הקיימים שנשארו לי מדודתי שלא זכיתי להכיר", אמרה מרים. "אך ראיתי שהם מתבלים, מתפוררים, ורציתי שיישמרו בידי יד ושם, הבית המתאים ביותר לפריטים מהסוג הזה.
"אני מרגישה שבאמצעות איוריה, והמאמר החשוב מאוד של אדל [שרידן-קוואנץ], החזרנו אותה במידה מסוימת לחיים".
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 95.
