"כל יום מביא עמו מכסת קשיים חדשים. אילולא האקסטזה ותחושת ההתעלות הממלאת אותי כאשר אני אוחז במכחול, לא הייתי מסוגל לעשות דבר".
כך כתב ביומנו ב-1943 שעיה בלונדר, צייר יהודי יליד פולין שהסתתר באותה העת בבקתה מבודדת ביער בדרום צרפת. כדי שלא להיות מזוהה כיהודי הסב בלונדר את שמו לאנדרה בלונדל, והתפרנס מעבודות פיזיות קשות כמו חטיבת עצים. לפני חודשים אחדים התקבלו לאוסף האמנות של יד ושם 22 ציורים ורישומים של בלונדל, שנתרמו בידי בתו הלן פיידי-בלונדל המתגוררת בפריז. כעת מוצגות תשע מעבודותיו במוזיאון לאמנות השואה במסגרת תצוגה מיוחדת שכותרתה "חדש באוסף". היצירות מאפשרות להתחקות אחר קורותיו והתפתחותו הסגנונית של בלונדל בצרפת מאז ראשית המלחמה ועד השחרור.
התצוגה "חדש באוסף" נפתחה לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ט ומציגה לציבור ציורים ורישומים שנוספו לאוסף באחרונה. בשנים האחרונות השקיע צוות המחלקה לאמנות מאמצים רבים בהעשרת האוסף ביצירות שצוירו בתקופת השואה או מיד אחריה. התצוגה מחברת בין אמנים שבאו מארצות שונות – צרפת, רומניה, יוגוסלביה, צ׳כוסלובקיה, בלגיה, פולין ואף תוניסיה – ופעלו בימי המלחמה במקומות שונים ובנסיבות שונות: בגטו, במחנה או במסתור. מאחורי הציורים המגוונים מסתתרים סיפורי חיים מרתקים, שניתן לקרוא עליהם בטקסטים המלווים את היצירות. כך למשל אפשר ללמוד על חיי היום-יום של מקסימיליאן פוירינג במחנה שבויים בגרמניה, שבו הסתיר את זהותו היהודית; לגלות את ראשית דרכו האמנותית של המעצב דן ריזינגר כילד ביוגוסלביה הכבושה; ולהתבונן ביצירות שהותיר הנרי אפשטיין בכפר בצרפת קודם מעצרו ושילוחו לאושוויץ.
התצוגה כוללת עבודות של ציירים שכבר היו אמנים ותיקים בפרוץ המלחמה, דוגמת בלונדל, פוירינג, קרל פליישמן ופטר קין, לצד יצירות של צעירים כמו פטר קליין, מרדכי אלוש, הנרי קישקה, סמי בריס ודן ריזינגר, שעשו את צעדיהם הראשונים בציור דווקא בתקופה הזאת.
הן בשביל האמנים הוותיקים הן בשביל המתחילים מילא העיסוק בציור קשת רחבה של תפקידים, ובהם אמצעי לביטוי עצמי ותיעוד בעתות כאב ומשבר. קרל פליישמן תיעד ברישומים מלאי חמלה, ובקו מהיר ואקספרסיבי, את הרעב הקשה בגטו טרזין. בעבור הנרי קישקה, שצייר את שלגיה ושבעת הגמדים טרם שילוחו לאושוויץ, אִפשר הציור בריחה אל מחוזות הדמיון בתקופה של חרדה ורדיפות. המחווה שעשה לסרטו של וולט דיסני מ-1937 חושף את משיכתו של קישקה לדמויות קומיקס, חיבה שהעביר לבנו המאייר מישל קישקה שנולד לאחר המלחמה. במקרים אחרים היה הציור גם מקור פרנסה, כמו למרדכי אלוש הצעיר, שסייע לפרנסת משפחתו באמצעות ציור גלויות ססגוניות בתוניסיה. רבות מהיצירות שמגיעות לאוסף מצויות במצב ירוד בשל הנסיבות שבהן נוצרו ונשתמרו. הבאת הרישומים והציורים לתצוגה דרשה טיפול שימורי רב. בין היצירות המוצגות, שרובן התווספו לאוסף בשנה האחרונה, נמצאת גם יצירה שהגיעה לפני כעשור, אך הטיפול בה היה כה מורכב וארוך, שרק עכשיו התאפשרה הצגתה. זהו ציור שמן דו-צדדי, שצייר פטר קין בפראג ב-1940, לפני שנשלח לטרזין. בצדו האחד של הציור מונצחת אשתו של האמן, אילזה סטרנסקי. אילזה ופטר שולחו יחד עם הוריהם לאושוויץ, שם נרצחו. בצדו השני של הציור מצויר דיוקנו של יאן בורקה, שהיה תלמידו של קין בפראג. בורקה, שחלם להיות צייר, ראה בקין אב רוחני, ובין השניים התפתחה חברות שהמשיכה לפרוח גם לאחר ששניהם נכלאו בגטו טרזין. בורקה שרד, הגשים את חלומו להיות אמן, ופעל להנצחת פטר קין וחבריו מטרזין. הוא גם מי שמסר את הדיוקן הדו-צדדי המיוחד ליד ושם.
"הנאצים השקיעו מאמצים לא רק ברצח שיטתי של בני העם היהודי, אלא גם במחיקת זיכרונם, תרבותם ומורשתם של הקורבנות", אמרה מנהלת אגף המוזיאונים והמערך למבקר ויויאן אוריה בפתיחת התצוגה. "יצירות האמנות שבאוסף יד ושם – המונה כ- 12,000 יצירות שנעשו בתקופת השואה בגטאות ובמחנות ריכוז, עבודה והשמדה, תחת סכנת חיים – ממחישות את היות יוצריהן בני אנוש בעלי תווי פנים ושמות, ומציגות עדות אילמת שאותה יש ביכולתנו להעביר לתודעת הדורות הבאים. אנו נמצאים בצומת דרכים שבה דור הניצולים הולך ונעלם והכלים של הנצחת הזיכרון משתנים דרמטית.
"לפיכך חשיבותם של אוספי יד ושם כחלק מתיעוד התקופה הולכת ומתעצמת. אנו מבקשים להודות ולברך על ההחלטה של הניצולים ובני משפחותיהם להפקיד את היצירות היקרות להם מכל למשמרת עד ביד ושם. אנו מבטיחים למלא את חובתו המוסרית של יד ושם לעם היהודי ולאנושות לשמר אותן ולחשוף אותן לקהלים גדולים בארץ ובעולם".
התערוכה מוצגת הודות לאמנים ובני משפחותיהם, שמסרו יצירות למשמרת עולם ביד ושם; וכן לידידי יד ושם בארץ ובעולם, שאפשרו בנדיבותם את העשרת האוסף ביצירות חשובות.
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 89.
