מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

מחנות ההשמדה

בשישה מחנות המוות - חלמנו, בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, מיידנק ואושוויץ-בירקנאו - נרצחו בשיטתיות יהודים כחלק מהפתרון הסופי, בתחילה במשאיות גז ולאחר מכן גם בתאי גז.
לקריאה נוספת...

חלמנו היה מרכז ההשמדה הראשון שהקימו הגרמנים על אדמת פולין. פעולות הרצח החלו בו ב-8 בדצמבר 1941 ונמשכו לסירוגין עד ינואר 1945. לחלמנו גורשו בעיקר יהודים מגטו לודז' והסביבה והם נרצחו שם במשאיות גז. כשהגיעו המגורשים אל המחנה הם נצטוו להתפשט. חפציהם נלקחו והם הועלו ברמייה אל משאית שצינור המפלט שלה היה מחובר אל תא המטען האטום. דלתות המשאית נסגרו והיא החלה בנסיעה אל מקום הקבורה ביער הסמוך. באמצעות שלוש משאיות גז בלבד חוסלו בחלמנו קרוב ל-300,000 יהודים וכ-5,000 סינטי ורומה (צוענים). יהודים בודדים בלבד שרדו ממחנה זה.

לאחר שגובשו קווי הפעולה בוועידת ונזה הקימו הגרמנים החל ממרס 1942, שלושה מחנות השמדה בגבול המזרחי של הגנרלגוברנמן, סמוך למסילות רכבת ראשיות: בלז'ץ הוקם במרס 1942 ופעל עד דצמבר באותה השנה. באביב 1943 החלה שרפת הגוויות (מבצע 1005) כדי לטשטש את עקבות הרצח. סוביבור פעל בשתי תקופות: ממאי עד יולי 1942, ומאוקטובר 1942 עד אוקטובר 1943. טרבלינקה פעל מיולי 1942 ועד אוגוסט 1943.

המחנות הללו הוקמו כדי להוציא אל הפועל את הרצח השיטתי ההמוני של יהודי מרכז אירופה כחלק מתכנית הפתרון הסופי. במחנות נבנו תאי גזים קבועים ולא נערכו בהם סלקציות. בהגיע רכבות הגירוש נשלחו הקרבנות – גברים, נשים וטף – היישר אל מותם. בשלושת המחנות הללו נרצחו כ-1,700,000 יהודים, רובם מפולין.

שיטת הרצח הייתה זהה: שחרור של גז פחמן דו חמצני שנפלט ממנועי דיזל גדולים אל תוך תאים אטומים. הקרבנות שנדחסו עירומים אל תוך תאי הגזים מתו בתוך דקות מחנק, גופותיהם הושלכו בידי אנשי הזונדרקומנדו היהודי אל תוך בורות ענקיים ונשרפו על מנת לטשטש את הראיות. כל תהליך הרצח ארך כמה שעות בלבד והמחנה קלט וטיפל בטרנספורטים אחדים ביום.

מיידנק הוקם בסוף 1941 לשם קליטתם של שבויי מלחמה סובייטים ושימש גם כמחנה ריכוז לפולנים. ב-1942 הוקמו במחנה תאי גזים ומשרפות ובאביב 1942 נרצחו במחנה אלפי יהודים ממוצא סלובקי, צ'כי, גרמני ופולני. המחנה פעל עד שחרור אזור לובלין בידי הצבא הסובייטי ביולי 1944. במיידנק נרצחו כ-78,000 בני אדם.

רק מעטים מן המובאים אל מחנות ההשמדה שנותרו ב-1944 – אושוויץ, מיידנק וחלמנו - נשלחו לעבוד במחנות עבודה שפעלו לצורכי הצבא הגרמני ובעבור התעשייה. חלק מזערי מהם נבחרו למלא תפקיד בתהליך שהוביל להשמדה, כגון מיון ואריזת בגדי וחפצי הנרצחים, הוצאת הגופות מתאי הגזים, עקירת שיני זהב מן הקרבנות לאחר שנרצחו, קבורת המתים ושרפתם. יהודים אלה נמנו עם יחידות זונדרקומנדו - יחידות מיוחדות שאסיריהן  אולצו לבצע את העבודה הנוראה הזאת, נשלחו כעבור כמה חודשים למות בתאי גזים והוחלפו באסירים "חדשים".

השילוחים והרצח ההמוני נמשכו עד סוף שנת 1944. ועל-אף שפעולת הרצח בתאי הגזים הופסקה בהוראת הימלר,  תמותת האסירים נמשכה כתוצאה מהתעללות, רעב ומחלות.