המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים חיו בקריצ'ב כ-2,500 יהודים – כ-40 אחוזים מכלל אוכלוסייתה. בימי השלטון הסובייטי עסקו רבים מהם במלאכה, אחרים היו לפקידים, ואחדים פנו לעבודה בחקלאות. בקריצ'ב פעל בית ספר ביידיש. עקב תהליכי התיעוש והעיור שהתחוללו בברית-המועצות בין שתי מלחמות העולם ירד מספר היהודים בקריצ'ב עד שבסוף שנות השלושים מנו כ-1,400 נפשות – כשמונה אחוזים מכלל אוכלוסייתה אז.
לאחר פלישת גרמניה לברית-המועצות ביוני 1941 הצליחו כמה מיהודי קריצ'ב לברוח מזרחה. הגרמנים כבשו את קריצ'ב ב-17 ביולי 1941. היהודים חויבו להצמיד מגן דוד צהוב לגב הבגד העליון.
כחודש לאחר הכיבוש רוכזו היהודים בגטו. הם נשלחו לעבודות כפייה ולא קיבלו מזון באופן מאורגן. ב-7 או ב-8 בנובמבר 1941 נרצחו ליד העיירה 1,213 יהודים בידי איינזצקומנדו 8.