המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם התגוררו בקז'ימייז' דולני כ-1,400 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממלאכה (בעיקר מחייטות ומסנדלרות), ממסחר ומתיירות, והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים. עם ההידרדרות במצב הכלכלי בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים התארגנו יהודים באיגודים מקצועיים וייסדו בעזרת הג'וינט וארגוני סעד מקומיים קופת גמ"ח ובנק הלוואה וחיסכון.
בקז'ימייז' דולני פעלו סניפים של מפלגות ציוניות ושל הבונד, ופעלו בה גם תנועות נוער יהודיות, ספרייה ציבורית וסניפים של אגודות הספורט "מכבי" ו"שטרן". מקצת ילדי הקהילה למדו במוסדות חינוך מסורתיים, בבית ספר של רשת "בית יעקב", ב"שבסובקה" (בית ספר יסודי ממשלתי ליהודים) ובבית ספר עברי.
הגרמנים כבשו את קז'ימייז דולני ב-19 בספטמבר 1939, והחלו מיד בחטיפת יהודים לעבודת כפייה. בעיירה הוקם יודנרט בראשותו של יעקב הלברשטט, והוטל עליו לספק עובדי כפייה ותשלומי כופר. מסוף 1939 הורשו ילדי הקהילה ללמוד רק במסגרת חינוכית מיוחדת בבית הכנסת, אך כעבור חודשיים הוסב בית הכנסת לאורווה והלימודים פסקו. כדי לספק את עובדי הכפייה בצורה מסודרת יותר הוקמו בתחילת 1940 יודנרט חדש של שישה חברים בראשותו של חיים פיירשטיין ושירות סדר יהודי ובו שישה שוטרים.
באביב 1940 הוקם בקז'ימייז' דולני גטו ורוכזו בו כ-2,000 יהודים, רבים מהם פליטים מפולווי ומעיירות אחרות במחוז. הגטו הוקף בגדר תיל, והיציאה ממנו הותרה רק לעבודה או באישור מיוחד. בעיר הוקם גם מחנה עבודה לכ-120 עובדי כפייה יהודים ופולנים.
בחורף 1940/41 אסרו הגרמנים על פולנים להיכנס לגטו ולסחור עם היהודים, הרעב בגטו גבר, ופרצה בו מגפת טיפוס. ב-1942 הובאו למחנה העבודה יהודים שגורשו מסלובקיה.
ב-27-25 במרס 1942 גורשו יהודי קז'ימייז' דולני לגטו אוֹפּוֹלֶה (Opole). משם הועברו קצתם למחנה העבודה בנלנצ'וב (Naleczow), והיתר גורשו ב-30 במרס לבלז'ץ עם שאר תושבי גטו אופולה.
מחנה העבודה בקז'ימייז' דולני חוסל באוקטובר 1942. אחרוני היהודים שעדיין עבדו בעבור המשטרה הגרמנית נרצחו בתחילת 1943.