המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשנות השלושים של המאה העשרים ישבו בקוזובה כ-1,500 יהודים – כ-30 אחוזים מתושביה – ורובם עסקו במסחר. בוועד הקהילה שלטו החרדים, אולם בעיירה פעלו בעיירה גם מפלגות יהודיות אחרות, גם מפלגות ציוניות, והפעילו בה מועדון תרבות, מועדון ספורט ובית ספר עברי משלים.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה קוזובה בידי הסובייטים. בשלטונם בוטלו המפלגות היהודיות והולאמה הפעילות הכלכלית.
הגרמנים כבשו את קוזובה ב-3 ביולי 1941. בסתיו 1941 התחילו לזרום אליה פליטים יהודים שנסו מכפרי הסביבה מאימתם של פורעים אוקראינים. ב-16 באוקטובר 1941 נרצחו ביריות בין 300 ל-500 יהודים תושבי העיירה ביער סמוך.
באביב 1942 ריכזו הגרמנים בקוזובה את שרידי היהודים מיישובים בסביבה, ובמרס 1942 הגיע מספר היהודים בעיירה ל-2,850. בחודשים הבאים נשלחו כמה מהם לעבודת כפייה, וביוני נמנו בעיירה כ-2,700 יהודים. בנובמבר 1942 הגיעו לעיירה יהודים נוספים מכפרים סמוכים.
ב-1942 ריכזו הגרמנים את יהודי קוזובה בגטו. היהודים נדחסו בו בצפיפות, אך מכיוון שגבולותיו לא נשמרו בהקפדה, יכלו תושביו להסתנן החוצה ולסחור עם איכרי הסביבה, ולכן הייתה הספקת המזון בקוזובה טובה מבגטאות אחרים. ואולם יהודים שנתפסו מחוץ לגטו ללא רישיון נורו בידי השוטרים. בגטו פעלו יודנרט ושירות סדר יהודי, שלשורותיו הצטרפו גם אנשי העולם התחתון. מחברי היודנרט ידוע לנו רק שמו של עורך הדין קורצ'וק (Korchuk).
האקציה הראשונה נעשתה בקוזובה ביום הכיפורים תש"ג, 21 בספטמבר 1942. הגרמנים דרשו מהיודנרט למסור לידיהם 800 יהודים. במצוד השתתפו גם שוטרים יהודים ונתפסו בו 1,000-800 יהודים; הם הובלו לבז'ז'ני הסמוכה, וממנה גורשו עם עוד יהודים מקומיים למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בחורף 1942/43 השתוללה בגטו קוזובה מגפת טיפוס, וב-2 בדצמבר 1942 רצחו הגרמנים 18 חולים.
ב-9 אפריל 1943 נרצחו בגטו כ-100 יהודים בידי שוטרים של הסיפ"ו בפיקודו של הרמן מילר (Hermann Mueller). באקציה גדולה שהייתה בגטו ב-17 באפריל נרצחו בירי עוד כ-1,000 יהודים.
הגטו חוסל ב-12 ביוני 1943, וכ-1,000 היהודים האחרונים שהיו בו, ובהם גם אנשי היודנרט ושירות הסדר היהודי, נרצחו בירי. חבר היודנרט קורצ'וק התאבד בשתיית רעל, הוא ומשפחתו בת תשע הנפשות אתו.