המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בסוף שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בקובליצ'י כ-500 יהודים – כ-60 אחוזים מתושביה. עד סוף שנות השלושים פעלו בעיירה "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שהתנהלו ביידיש.
בעקבות פלישת גרמניה לברית-המועצות התפנה השלטון הסובייטי המקומי מזרחה לעומק ברית-המועצות. כמה מיהודי קובליצ'י התפנו ממנה, כמה מהם לא הספיקו לברוח, ואחרים החליטו להישאר במקום.
קובליצ'י נפלה בידי הגרמנים ב-3 ביולי 1941. לאחר הכיבוש נערך רישום של התושבים היהודים, והם נשלחו לעבודת כפייה. הגרמנים התעללו באכזריות ביהודי העיירה. בספטמבר 1941 הורו הגרמנים ליהודים לשאת מגן דוד צהוב על הגב והטילו עליהם תשלום דמי כופר. בסוף ספטמבר 1941 רוכזו כ-200 יהודי העיירה בגטו שנקבע באחד הרחובות. הגטו לא נשמר בשיטתיות, אך נאסר על היהודים לצאת ממנו. תנאי הצפיפות והרעב ומעשי התעללות ורצח של הגרמנים הביאו לצמצום מספר יהודים בכרבע.
בנובמבר 1941 הועברו כמה בעלי מלאכה יהודים לבניין נפרד. יתר תושבי הגטו רוכזו כולם בבניין בית היולדות לשעבר באותו רחוב, והמקום היה לגטו סגור, מגודר בתיל דוקרני ונתון לשמירה של שוטרים בלרוסים. הגרמנים לא סיפקו לגטו מזון. צעירים תושבי הגטו נשלחו לעבודות כפייה.
הגטו חוסל בסוף דצמבר 1941 וכל תושביו שולחו לאושצ'י, שתושביה היהודים כבר נרצחו. ב-12 בינואר 1942 הציתו מגורשי קובליצ'י בית בגטו בניסיון לברוח, אך רובם נתפסו ונרצחו. כעבור זמן מה נרצחו גם בעלי המלאכה, שגם באושצ'י הוחזקו בנפרד.