המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בפיאסצ'נו כ-2,200 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, ונעזרו בג'וינט, ב"בנק עממי" ובאיגודים מקצועיים. בעיירה פעלו בית ספר עממי עברי, בית ספר לבנות "בית יעקב" מיסודה של אגודת ישראל וישיבה. בפעילות הפוליטית השתתפו מפלגות ציוניות ואגודת ישראל.
בימים הראשונים למלחמת העולם השנייה ברחו רבים מיהודי פיאסצ'נו לוורשה ולמזרח פולין. בו בזמן הגיעו לפיאסצ'נו מאות פליטים ממרכז פולין. הגרמנים כבשו את פיאסצ'נו בראשית ספטמבר 1939. בימי המצור על ורשה שימשה העיירה מקום ריכוז לצבא הגרמני. כעבור זמן מה מינו הגרמנים יודנרט בעיירה.
בחורף 1940 נדרשו היהודים לעזוב את בתיהם ולעבור לגטו שהוקם סמוך ליער, באתר של צריפי עץ ששימשו קודם לכן מקומות נופש. בסוף נובמבר 1940 היו בפיאסצ'נו כ-3,500 יהודים, כ-1,000 מהם פליטים ומגורשים ממקומות אחרים.
בראשית דצמבר 1940 הכריזו הגרמנים על העברת 1,000 מיהודי פיאסצ'נו לוורשה. ב-4 בפברואר 1941 הוצאה פקודת הגירוש, ובתוך שלושה ימים הוסעו כ-2,500 יהודים לוורשה. יהודי פיאסצ'נו, כיהודי ורשה, נרצחו במחנה ההשמדה טרבלינקה בקיץ 1942 ובינואר ובאביב 1943.