המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בפוצ'יוב כ-1,000 יהודים – כמעט מחצית תושביה. הם התפרנסו ממסחר, בעיקר בענפי המזון והטקסטיל, ומתעשייה זעירה. בעיירה פעל בנק סוחרים בבעלות יהודים. בסיוע תרומות מיהודי המקום שהיגרו לארצות-הברית ובסיוע הג'וינט הוקם ארגון לעזרה הדדית.
בעיירה היה בית ספר עברי של רשת "תרבות" ולצדו ספרייה יהודית, והייתה בה גם ישיבה. בעיירה פעלו תנועות נוער ציוניות.
בספטמבר 1939 עבר האזור לידי הסובייטים. הגרמנים כבשו את פוצ'יוב ב-30 ביוני 1941, וביולי רצחו 119 גברים, החרימו רכוש רב ותבעו כופר גבוה. הממשל האוקראיני המקומי הורה ליהודים להקים יודנרט של 12 איש ושירות סדר יהודי של 30 איש.
בינואר 1942 רוכזו יהודי פוצ'יוב בגטו. הגטו הוקף גדר גבוהה ומעליה תיל דוקרני. הבאר נשארה מחוץ לגטו, וליהודים הותר לשאוב ממנה מים רק שעתיים ביום. גם מנת הלחם הזעומה צומצמה בהדרגה עד שהופסקה הספקתה ערב החיסול. בניסיונות להבריח מזון לגטו נורו למוות 19 יהודים.
גטו פוצ'יוב חוסל ב-7 בספטמבר 1942, ו-794 תושביו נרצחו בבורות מחוץ לעיירה. שמונה ימים נמשכו המצוד אחר המתחבאים ורציחתם. 30 יהודים שהושארו בחיים כדי למיין את חפצי הנרצחים נרצחו גם הם בתום עבודתם. 11 יהודים ברחו לברודי (Brody); רק שניים מהם נשארו בחיים כעבור עשרה שבועות.