המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים חיו במגלין כ-2,700 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. בפוגרום שעשו בעיירה אנשי הצבא האדום ב-1918 נרצחו 15 יהודים. תהליכי המודרניזציה, העיור והמדיניות הסובייטית הביאו לידי ירידה ניכרת במספר יהודי העיירה, וערב מלחמת העולם השנייה ישבו בה רק כ-750 יהודים, עשירית מתושביה באותה העת.
מגלין נפלה בידי הגרמנים ב-18 באוגוסט 1941. ב-21 בינואר 1942 הוקם בבית הסוהר המקומי גטו, ונכלאו בו כ-600 יהודים. היהודים הועברו לגטו באכזריות רבה, וכמה מהם נרצחו במעבר.
בבית הסוהר הופרדו הגברים מהנשים. היהודים הוצאו לעבודה מדי יום וסבלו קשות מקור ומרעב. בימי קיומו של הגטו – כחודש וחצי – מתו בו כ-60 יהודים, ובהם ילדים. שוטרים מקומיים ואנשי גסטפו אנסו נשים צעירות.
הגטו חוסל ב-2 במרס 1942. תושביו הובלו לבורות שהוכנו בגן העירוני ונרצחו שם בירי, בתחילה הגברים ואחר כך הנשים והילדים.