בראשית המאה ה-20 נמנו בלפל כ-3,400 יהודים – יותר ממחצית תושביה. בתקופה הסובייטית התפרנסו רבים מיהודי העיר ממלאכות למיניהן, וקצתם התארגנו בקואופרטיבים. ערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-1941 ישבו בלפל כ-1,900 יהודים, שהיו אז כ-13 אחוזים מכלל תושביה. בעיר פעל בית ספר ביידיש. מקצת היהודים הצליחו להימלט מזרחה בימים הראשונים לאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות, במידה רבה בזכות מסילת הרכבת שעברה במקום.
לפל נפלה בידי הגרמנים ב-3 ביולי 1941. כבר באותו חודש ציוו הגרמנים לסמן את כל בתי היהודים במגן דוד צהוב וחייבו את היהודים לשאת סרט שרוול (ואחר כך טלאי בצורת מגן דוד על החזה ועל הגב).
בסוף יולי 1941 רוכזו כל היהודים בגטו שהוקצו לו שלושה מרחובות העיר שמרבית הבתים בהם נהרסו במלחמה. מדי יום ביומו נשלחו יהודים מהגטו לעבודות כפייה. בדרכם למקום העבודה אולצו היהודים לשיר שיר שמילותיו היו “Juden kaputt” ("היהודים מחוסלים"). בגטו הוקם ועד יהודי ובראשו הועמד יהודי ששמו גורדון. גרמנים ושוטרים בלרוסים דרשו מראש הוועד ומתושבי הגטו דמי כופר בכסף ובזהב, ולעתים אף רצחו יהודים שנלקחו בני ערובה להבטחת התשלום. הכניסה לתחום הגטו וכל קשר לגטו ולתושביו היהודים נאסרו על הבלרוסים. לתושבי הגטו לא הועבר מזון ולא סופקו חומרי הסקה בחורף.
ב-28 בפברואר 1942 הובלו כ-1,000 יהודי גטו לפל לצ'רנורוצ'יה (Chernoruchye), סמוך לעיר, ושם רצחו אותם אנשי ס"ס בעזרתם של שוטרים בלרוסים.
