המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בטרוינובקה כ-350 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו מחקלאות, ממסחר זעיר וממלאכה.
לאחר הכיבוש הסובייטי בספטמבר 1939 הגיעו לטרוינובקה 150 פליטים ממרכז וממערב פולין.
הגרמנים כבשו את טרוינובקה ב-28 ביוני 1941, אך השלטון בה הועבר בפועל לידי האוקראינים, ואלו גייסו יהודים לעבודת כפייה ואף רצחו אחדים מהם.
ב-11 באוגוסט 1941 פרצו לעיירה כ-200 פורעים אוקראינים. 15 בחורים יהודים שהתארגנו בעוד מועד, ובהם שלושה חיילים לשעבר שהיו חמושים, ירו בתוקפים, הרגו את מפקדם והבריחו את השאר.
בקיץ 1941 הוקם בטרוינובקה יודנרט בראשותו של עורך הדין גולד, אחד הפליטים. היהודים נדרשו לשלם כופר.
בטרוינובקה הוקם גטו פתוח, לא מגודר.
ב-3 בספטמבר 1942 הובלו יהודי טרוינובקה למנייביץ' (Maniewicze). זקנים וחולים נורו ליד הכפר צ'רווחה (Cherevakho), כ-150 איש ברחו ליערות, והנותרים הובאו למנייביץ' וב-5 בספטמבר נרצחו שם עם בני המקום. כ-70 מהבורחים, ובהם הרב מלמד, נרצחו כשחזרו לטרוינובקה על סמך הבטחות הגרמנים שלא יאונה להם רע. רוב האחרים מתו ביערות מרעב וממחלות, והצעירים שנותרו בחיים הצטרפו בראשית 1943 ליחידות פרטיזנים סובייטיות.