המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בטיצ'ין כ-950 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר זעיר, ובעיקר סחרו בצלים, שהאזור היה ידוע בהם. טיצ'ין הייתה מרכז חסידי, ועד שעברה ממנה ב-1927 החצר החסידית שהייתה בה, התפרנסו כמה מיהודי העיירה מעגלונוּת וממסעדות ששירתו את החסידים שנהרו אליה. אחרי מלחמת העולם הראשונה סייע הג'וינט ליהודי טיצ'ין במזון ובבגדים, ובשיקום סייעה חברת הסעד "ביקור חולים". כמו כן נעזרו יהודי העיירה בקופת גמ"ח. בטיצ'ין פעלו מפלגות ציוניות, קן של תנועת "עקיבא" ואגודת "תרבות". האגודה הציונית "בית יהודה" קיימה בעיירה ספרייה וחוג דרמה, והיה בעיירה מועדון ספורט של ארגון "בר כוכבא".
הגרמנים כבשו את טיצ'ין בספטמבר 1939. בחודשים הראשונים לאחר הכיבוש הגיעו אליה פליטים רבים, בעיקר מלודז' (Łódź).
ב-1942-1941 הפכו הגרמנים את רובע המגורים של היהודים לגטו. הגטו לא היה מגודר ולא שמרו עליו שוטרים. במקום הוקם סניף יס"ס. קרוב לוודאי שמונה יודנרט, אך אין פרטים על פעילותו.
ביוני 1942 רוכזו בגטו טיצ'ין יהודי הכפרים שבסביבה; כל תושבי הגטו שולחו לגטו ז'שוב (Rzeszów), ועם תושביו גורשו משם ביולי 1942 למחנה ההשמדה בלז'ץ.