המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Zwolen, אישה עומדת ליד שלט בכניסה לגטו.
ארכיון יד ושם, 56GO8

בין שתי מלחמות העולם חיו בזבולן כ-3,800 יהודים – כמחצית תושביה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, ובעיירה פעל קואופרטיב תחבורה יהודי שעסק בהובלת סחורות לוורשה*. רבים מיהודי זבולן השתייכו לחצרות חסידיות, אך פעלו בה גם תנועות ציוניות והבונד. בקהילת זבולן פעלו אגודות צדקה יהודיות ובית ספר לבנות של "בית יעקב".
הגרמנים נכנסו לזבולן ב-8 בספטמבר 1939. בסוף 1939 הוקם בזבולן יודנרט, ובראשו הועמד האופה ולוול קירשנבלט. היודנרט רשם יהודים בני 60-14 לשם גיוסם לעבודת כפייה. בראשית 1940 הוטל על הקהילה תשלום כופר גבוה. בתקופה זו הוקם בזבולן גטו פתוח, והתארגן שירות סדר יהודי ובו שישה שוטרים בפיקודו של מנדל ויינטרוב.
בפברואר 1942 נסגר הגטו. בשתי אקציות שנעשו בזבולן באוגוסט 1942 נלקחו כ-500 עובדים יהודים למחנה סקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna), ובאחת מהן גם נרצחו במקום כ-15 יהודים.
בקיץ 1942 הועברו לגטו זבולן כ-4,000 יהודים מפיונקי (Pionki), גרבטקה (Garbatka), גנייבושוב (Gniewoszow), סרנובה (Sarnowa) וקזנוב (Kazanow), ומספר היהודים בגטו זבולן הגיע לכ-8,000.
ב-29 בספטמבר 1942 כותר גטו זבולן והיהודים רוכזו בכיכר השוק. משם הם גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. יהודים רבים – קשישים, חולים או מסתתרים – נרצחו במקום, ואנשי שירות הסדר היהודי קברו אותם בבית הקברות היהודי.
בזבולן נותרו כ-200 יהודים שהוטל עליהם לאסוף את רכוש הקרבנות. ב-30 בנובמבר 1942 נרצחו כמה מהם, ושומרים גרמנים של מחנה סקרז'יסקו-קמיינה העבירו את היתר למחנה.