המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Zurawno, סידוניה נגל אשכנזי (משמאל) עם קבוצת נערים, 1942.
ארכיון יד ושם, 1202/15

בשנות השלושים של המאה העשרים חיו בז'ורוונו כ-1,000 יהודים – יותר ממחצית תושביה. התנועה הציונית הייתה בעלת השפעה בקהילה, ובעיירה פעלו כמה סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות. בקהילה פעלו כמה ארגוני סעד, בית ספר עברי משלים, תלמוד תורה וספרייה של "תרבות".
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 עברה ז'ורוונו לשלטון סובייטי, הכלכלה הולאמה והמפלגות היהודיות פוזרו.
ב-3 ביולי 1941 נכבשה העיירה בידי הגרמנים. על היהודים הוטלה שורה של גזרות והם גויסו לעבודות כפייה קשות. ביולי הוקם יודנרט ולידו שירות סדר יהודי וכן הוקמה לשכת עבודה לרישום ולגיוס יהודים לעבודת הכפייה. בסתיו 1941 הגיעה המכסה היומית של עובדי כפייה שנדרשו היהודים לספק לכמאתיים. באמצע אוגוסט הובאו לז'וראוונו כ-150 יהודים שגורשו מווינילוב (Wojnilow) ונקלטו בקהילה. ברעב ובמגפות שפשטו עד מהרה מתו בחורף 1941/42 יותר מ-150 יהודים. ב-13 במרס 1942, בעידוד הגרמנים, פרעו ביהודים כנופיות של אוקראינים. לאחר הפרעות נלקחה קבוצה של יהודים לחודורוב (Chodorow) ועקבותיהם נעלמו. באמצע יוני 1942 נשלחו עשרות צעירים יהודים מז'וראוונו למחנה עבודה בחודורוב.
באקציה שנעשתה בעיירה ב-5-4 בספטמבר 1942 גורשו כ-500 יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ. לאחר הגירוש רוכזו היהודים שנותרו בעיירה בגטו. ב-25 בספטמבר 1942 הודיעו הגרמנים על חיסולו של גטו ז'ורוונו והעברת כל תושביו לגטו סטרי (Stryj), אך בעקבות תשלום כופר כספי גבוה צומצם היקף הגזֵרה, וב-29 בספטמבר גורשו לסטרי רק מקצת תושבי הגטו וצורפו שם לגירושים לבלז'ץ.
היהודים שנותרו בגטו עשו מאמצים להתקבל לעבודות חיוניות לגרמנים, בעיקר במחצבות, במנסרות ובאיסוף גרוטאות מתכת. יהודים מעטים הצליחו למצוא מסתור ביער או אצל מכרים נוצרים.
גטו ז'ורוונו חוסל בהדרגה בסדרת הוצאות להורג שנמשכו מפברואר 1943 ועד רצח הקבוצה האחרונה של תושביו ב-5 ביוני 1943.