המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בז'בנו כ-350 יהודים – כשליש מתושביה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר זעיר והסתייעו בקופת גמ"ח. היו בעיירה בית ספר וספרייה יהודיים והתקיימו קורסים לעברית. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות.
הגרמנים כבשו את ז'בנו במחצית הראשונה של ספטמבר 1939. מעט מיהודיה ברחו מזרחה, אך רובם שבו לאחר מכן.
יודנרט ושירות סדר יהודי הוקמו כנראה ב-1940. היודנרט גייס מקרב היהודים עובדי כפייה לעבודות באחוזות האזור. ב-10 במרס 1942 נרצחו בז'אבנו כמה יהודים.
במאי 1942, עם הקמת הגטו בז'בנו, הגיע מספר היהודים בה לכ-600, ובהם כנראה גם פליטים. היודנרט הקים בעיר מטבח ציבורי והסתייע בארגון יס"ס, שהקים סניף בעיר. ביולי 1942, לאחר אקציות בסביבה, גורשו לז'בנו כמאה יהודים מהכפרים הסמוכים.
ב-18-10 בספטמבר 1942 גורשו יהודי ז'בנו למחנה ההשמדה בלז'ץ. בז'בנו נשארו כ-40 חברי היודנרט ושירות הסדר היהודי ובני משפחותיהם. ב-27 בספטמבר 1942 ברחו יהודים אלו לעיירות הסביבה. למחרת יצאו אנשי גסטפו למרדף אחריהם, וסביר להניח שתפסו כמה מהם.