המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בהודוצ'ישקי כ-870 יהודים – יותר משליש תושביה. מרביתם עסקו במסחר ובמלאכה. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, ובהן תנועות ציוניות והבונד, וכן פעלו בה מוסדות חינוך ותרבות יהודיים ובהם בית ספר יידישאי ובית ספר של רשת "תרבות". בעקבות כיבוש העיירה בידי הצבא האדום במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמו חנויות פרטיות או נסגרו, וסדרי החיים של היהודים השתנו.
הגרמנים כבשו את הודוצ'ישקי ב-2 ביולי 1941, ובו ביום נרצחו בעיירה כ-200 יהודים. ימים אחדים לאחר הכיבוש החלו הגרמנים בגיוס יהודים לעבודת כפייה והורו ליהודים להקים יודנרט.
ב-15 באוגוסט 1941 הצטוו היהודים לעזוב את בתיהם בתוך שעתיים ולעבור לגטו. לגטו הוקצה רחוב אחד קטן. ב-26 בספטמבר 1941 הובאו לגטו כ-300 יהודים מהכפר הסמוך סטויצישוק (Stojaciszok), שרוב תושביו היו יהודים. כעבור ימים אחדים גורשו יושבי גטו הודוצ'ישקי למחנה המעבר פוליגון (Poligon) שעל יד שוויינצ'יאני, ולאחר כמה ימים הם נרצחו שם.