המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

דרובין (Drobin)

מקום לפני המלחמה: עיירה בנפת פלוצק (Płock), מחוז ורשה, פולין
מקום בזמן המלחמה: בצירק ציחנאו

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בדרובין כ-1,300 יהודים – כמעט מחצית מתושביה. רובם התפרנסו ממסחר, וקצתם ממלאכה, בעיקר חייטות. רבים מהם הסתייעו בג'וינט, וכן בקופת גמ"ח וב"בנק עממי". כמו כן פעלו בה חברות סעד מסורתיות של הקהילה היהודית. בעיירה פעלו קבוצות ציוניות, ובהן תנועת הנוער השומר הצעיר, וכן פעל בה סניף של אגודת ישראל.
דרובין נפלה בידי הגרמנים ב-5 בספטמבר 1939. חיילים גרמנים ואזרחים פולנים בזזו חנויות של יהודים, והחלו חטיפות – גם של נשים וילדים – לעבודת כפייה. מקצת עובדי הכפייה היהודים קיבלו שכר זעום. בתי מלאכה שהוחרמו מיהודים נמסרו לפולנים.
בחודש הכיבוש הראשון התעללו ביהודי דרובין גם ז'נדרמים גרמנים ואנשי גסטפו מפלוצק.
באוקטובר צורפה העיירה לבצירק ציחנאו, והגרמנים שינו את שמה לרייכפלד (Reichfeld). באותו חודש נצטוו יהודי דרובין לשאת טלאי צהוב. הרב קליבנסקי (Klibanski) נכלא בבית הסוהר בפלוצק, ולאחר ששוחרר ברח לוורשה, כבר מראשית ימי הכיבוש נמלטו לדרובין פליטים ממלווה (Mlawa), ליפנו (Lipno), ריפין (Rypin), שיירפץ (Sierpc) ורצ'יונז' (Raciaz), ורובם מצאו קורת גג בבתי היהודים בה. באפריל 1940 גורשו הפליטים ועברו בעיקר לפלוצק ולשצ'גובו (Strzegowo). כמה פליטים נותרו בעיירה בהיחבא.
בסתיו 1939 הוחרמו כל בתי העסק של היהודים, בתיהם של רבים נבזזו, הוטל עליהם כופר, והוקם יודנרט של חמישה חברים. על בעלי מלאכה יהודים נאסר לעבוד במקצועם באופן עצמאי. ב-1940 הקים היודנרט, בתמיכת הג'וינט בוורשה, מטבח ציבורי, ומדי יום ביומו חולקו בו כ-300 ארוחות חמות.
במאי 1940 הוקם בדרובין מחנה עבודה לפולנים. במחנה היו גם כמה אסירים יהודים, והם סבלו התעללות הן של השוטרים הגרמנים והן של האסירים האחרים. ביולי 1940 גורשו מקצת היהודים מבתיהם. בקיץ 1940 הקימו הגרמנים בביילסק (Bielsk) מחנה עבודה ליהודי הסביבה, וכלאו בו גם יהודים מדרובין, ובהם חברי היודנרט.
ב-7 במרס 1941 התקיימה האקציה הראשונה בדרובין. 600 יהודים גורשו למחנה מעבר בדז'יאלדובו (Dzialdowo), ומשם הועברו ב-14 במרס 1941 לפיוטרקוב טריבונלסקי (Piotrkow Trybunalski) שבגנרלגוברנמן. בתוך חודשים אחדים מתו רבים מהם מטיפוס ומרעב. הנותרים שולחו לאושוויץ בסוף 1942.
בדרובין נותרו כ-700 יהודים. הם רוכזו בגטו שהוקם באותה העת במבואות העיירה, בתנאי מגורים גרועים במיוחד. בדצמבר 1941 גורשו כולם לגטו בנובה מיאסטו (Nowe Miasto) שליד פלונסק (Plonsk), ורבים מהם מתו במגפת הטיפוס שהשתוללה שם. מי ששרדו הועברו לפלונסק, ומשם גורשו לאושוויץ.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog