המכון הבין-לאומי לחקר השואה

באמצע שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בז'נקוי כ-1,400 יהודים – קצת יותר משבעה אחוזים מכלל תושביה. בשנות השלושים פעלו באזור ז'אנקוי שלושה בתי ספר יהודיים וכן בית חולים יהודי שהוקם בכספי הג'וינט.
הגרמנים כבשו את ז'אנקוי ב-31 באוקטובר 1941, ויהודים רבים הספיקו להימלט ממנה או להתפנות מזרחה קודם לכן. ב-15-12 בדצמבר 1941 רוכזו מאות יהודי ז'נקוי והסביבה בגטו שהוקם בעליית הגג של מחלבה גדולה במרכז העיר. באקציה שנלוותה לריכוזם בגטו נרצחו כ-15 יהודים.
הגטו שימש גם מחנה לשבויי מלחמה סובייטים ומקום מעצר למקומיים שהואשמו בסיוע ליהודים. השמירה השוטפת על הגטו הופקדה בעיקר בידיהם של שוטרים מקומיים. במקום שררו תנאים קשים, וכמה מיושביו אף שלחו יד בנפשם. היהודים סבלו מתת-תזונה ומהתנכלויות של הכלואים במתקנים האחרים שבתחום המחלבה. עם זאת זכו היהודים לעזרה ממנהלו של מחנה השבויים הרוסים, שסיפק להם מזון בסתר. תושבי הגטו גויסו לעבודת כפייה, בעיר עצמה ובסלילת כביש קרץ'-ארמיאנסק (Kerch-Armyansk).
בינואר 1942 חוסל הגטו וכל תושביו נורו למוות.