המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם התגוררו בדוברה כ-1,000 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. היהודים עסקו במסחר, בייצור שמן ובמלאכות זעירות, ויזמו את הקמתה של תעשיית טקסטיל במקום. בעיר פעלו מפלגות ציוניות ומפלגת אגודת ישראל. האנטישמיות בפולין הלכה והחמירה בשנות השלושים ובדוברה הגיעה לשיאה ביוני 1937, כשפגעו פורעים בסוחרים יהודים והשחיתו את מרכולתם.
עם כיבוש המקום בידי הגרמנים בספטמבר 1939 הוטלו על יהודי המקום קנסות כבדים. יהודים נלקחו לעבודת כפייה והוכו בזמן העבודה. בדצמבר 1939 הוקם יודנרט בראשותו של מרדכי פרנצוז (Franzos), ותפקידיו המרכזיים היו גיוס לעבודת הכפייה ורישום האוכלוסייה היהודית.
גטו דוברה הוקם בדצמבר 1940, וכ-250 משפחות הוכנסו למספר קטן של בניינים דו-קומתיים על שטח של 480 מטרים רבועים. מושל הגטו היה גרמני, וילי קרוגר (Kruger) שמו. באוקטובר 1941 הועברו כל היהודים לגטו כפרי באזור קובלה פנסקיה (Kowale Panskie) וגורלם היה כגורל יושביו.