המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

גורליצה (Gorlice)

מקום לפני המלחמה: עיירת נפה במחוז קרקוב, פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז קרקוב

Poland ,Gorlice, ילדים מהגטו הנתמכים בידי ארגון עזרה עצמית, 1942. Poland ,Gorlice, ילדים מהגטו הנתמכים בידי ארגון עזרה עצמית, 1942.
Poland ,Gorlice, נשים וילדיהם ממתינים במרפאת הגטו. Poland ,Gorlice, נשים וילדיהם ממתינים במרפאת הגטו.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בגורליצה כ-3,300 יהודים – כ-40 אחוזים מתושביה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר זעיר, בעיקר בענפי הנפט, הבניין, המזון וההלבשה; מעטים מהם היו תעשיינים זעירים ובעלי מקצועות חופשיים. היהודים הסתייעו בשלושה בנקים, באיגודים מקצועיים, בשתי קופות גמ"ח ובמוסדות סעד ועזרה הדדית.
גורליצה הייתה עיירה חסידית מובהקת. פעלו בה תלמוד תורה ובתי ספר אורתודוקסיים, בית יעקב לבנות ו"יסודי התורה" לבנים. כמו כן פעלו בה חדר עברי של "המזרחי" וחדר מתוקן. מפלגות ותנועות נוער ציוניות קיימו פעילות שוטפת ומרכזי הכשרה חלוציים, ולצדן פעלו ספריות ציבוריות ואוניברסיטה עממית. כמו כן פעלו בגורליצה מפלגת אגודת ישראל וארגוני הפועלים והנשים שלה.
לאחר ליל הבדולח הגיעו לגורליצה פליטים יהודים מגרמניה.
הגרמנים כבשו את גורליצה ב-7 בספטמבר 1939. בימים הראשונים של ספטמבר 1939 עזבו אותה כשליש מיהודיה ופנו מזרחה, אך רובם שבו. כ-160 מהם נלכדו בידי הגרמנים בדינוב (Dynow) ונרצחו ב-14 בספטמבר 1939. באותו היום, ראש השנה ת"ש, שרפו הגרמנים את בית הכנסת של גורליצה על הקהל שהיה בו באותה העת; כ-50 יהודים נהרגו בשרפה. ב-22 בספטמבר 1939 נורו למוות עוד חמישה יהודים.
בסתיו 1939 הגיעו לגורליצה פליטים יהודים ממערב פולין. מיד לאחר הכיבוש החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודת כפייה, להתעלל בהם, לגזול את רכושם ולהחרים עסקים שלהם ולהעבירם לידי גרמנים או פולקסדויטשה מקומיים. חנויות של יהודים הורשו לפעול עד 1940, אך הן סומנו במגן דוד. את החנויות ניהלו נשים בלבד, בשל חשש הגברים מחטיפה לעבודת הכפייה.
בינואר 1940 נצטוו היהודים לשאת על זרוע שמאל סרט לבן ועליו מגן דוד כחול. באותו חודש הוקם שירות סדר יהודי ומונה יודנרט של שבעה חברים בראשותו של עורך הדין הציוני ד"ר הנריק ארנולד (Henryk Arnold). באפריל 1940 הוכפף היודנרט של גורליצה ליודנרט המרכזי בנפת יאסלו (Jaslo). בכל יום סיפק היודנרט לגרמנים בין 100 ל-300 עובדים יהודים, וכך מנע חטיפת יהודים באקראי. היהודים הועסקו במנסרות של החברה הגרמנית הובאג (Hobag), במפעל לנייר זפת (שעד 1939 היה בבעלותו של יהודי) ובעבודות תחזוקה וסלילה. היודנרט קשר קשרים עם יס"ס בקרקוב, הפעיל מרפאה ומטבח ציבורי וחילק חבילות מזון לנזקקים. בסוף 1940 עבדו במרפאה שני רופאי שיניים.
בסתיו 1940 חיו בגורליצה כ-4,000 יהודים. בדצמבר 1940 נפתח בה בית ספר יהודי; לימדו בו עברית וסיפקו לילדים ארוחות. בית הספר נסגר כנראה לקראת סוף 1941. ב-1941 נוסד בגורליצה סניף של יס"ס וסייע למאות יהודים, ובא אליה רופא יהודי מקרקוב.
ביולי 1941 החלו הגרמנים בהקמת גטו. 160 יהודים עניים גורשו לבובובה (Bobowa), וב-7 באוגוסט גורשה עוד קבוצה נוספת לבייץ' (Biecz), לבובובה, ולז'פייניק שצ'יז'ווסקי* (Rzepiennik Strzyżewski). הקמת הגטו נשלמה באוקטובר 1941, ובתחילה הוא היה פתוח. לקראת סוף 1941 רצחו הגרמנים את ד"ר ארנולד במשרדו, לאחר שסירב לציית להם. במקומו נתמנה לראש היודנרט ד"ר בלך (Blekh). בסוף 1941 או בתחילת 1942 הוקם בגורליצה בית חולים קטן ליהודים. בכמה תקריות בין ינואר לאפריל 1942 רצחו הגרמנים כ-100 יהודים.
הגטו של גורליצה נסגר בפברואר 1942. בגטו פשׂו מחלות והתמותה בו הייתה רבה. היהודים נצטוו למסור את הפרוות שברשותם, ומי שסירבו למסור אותן נרצחו. באביב 1942 הגיעו לגטו יהודים שגורשו מכפרי הסביבה והביאו שמועות על רצח המוני. היודנרט הקים בית מלאכה למקצועות שונים, והועסקו בו כ-350 איש, בעיקר בחייטות. כמו כן הקים היודנרט סדנת ייצור לתעסוקתם של כ-100 בני נוער. ב-22 ביולי 1942 שולחו כ-300 צעירים למחנה עבודה בפלשוב (Plaszow). ביולי ובאוגוסט הוטל על יהודי גורליצה תשלום כופר.
בתחילת אוגוסט 1942 הועברו לגטו גורליצה יהודי בובובה ובייץ', וב-14 באוגוסט כיתרו גרמנים ושוטרים פולנים ואוקראינים את הגטו וציוו על היהודים להתאסף. חברי היודנרט ומשפחותיהם וכן יהודים רבים שנתפסו מסתתרים בעליות גג ובמרתפים נרצחו במקום. כ-200 צעירים נשלחו למחנה בפלשוב. 700 זקנים, חולים וילדים הוסעו ליער וז'יצה (Warzyce) ונרצחו שם. רוב הנותרים גורשו ב-17 באוגוסט 1942 למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בגורליצה הושארו כ-100 עובדי הובָּג ובית החרושת לנייר זפת, כמה מאות יהודים שהצטוו לנקות את הגטו, וכנראה עוד כמה עשרות יהודים שעבדו בחוות חקלאיות בסביבה. לכל אלה הוקם גטו חוזר, גטו סגור שחיו בו כ-400 יהודים, ובהם גם יהודים שהסתתרו בזמן האקציות ולאחר מכן התגנבו בחזרה אל הגטו. כ-50 מיושבי הגטו נחטפו ונצטוו לקבור את הנרצחים בווז'יצה – רובם לא חזרו.
בסוף אוגוסט או בתחילת ספטמבר 1942 נעשתה בגטו סלקציה. רבים נורו במקום, והנותרים גורשו לבלז'ץ.
גטו גורליצה חוסל ב-14 בספטמבר 1942. כ-350 בני אדם גורשו לבלז'ץ. כמאה מעובדי המפעלים נשארו בגורליצה ושוכנו במקומות עבודתם. ב-6 בינואר 1943 שולחו פועלי הובאג למחנה העבודה במושינה (Muszyna) שבנפת נובי סונץ' (Nowy Sacz) ונרצחו כעבור זמן קצר.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog