המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו באוסטרובייץ שויינטוקשיסקי כ-8,000 יהודים – יותר משליש מתושביה. רובם התפרנסו ממסחר, מרוכלות וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה והמזון. הם קיימו מפעלי צדקה ועזרה מסורתיים, ובהם קופת גמ"ח, והג'וינט סייע באשראי, במזון, בתרופות ובחלוקת עצי הסקה. חיי החברה היהודיים התרכזו בבתי מדרש ובשטיבלעך חסידיים. ילדי הקהילה למדו מי בבית ספר ציוני של רשת "תרבות", מי בבית ספר ביידיש של רשת ציש"א ומי בבית ספר ציבורי ממשלתי "שבסובקה". בעיר פעלו מפלגות ציוניות ותנועות חלוציות וגם הבונד ואגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את אוסטרובייץ שויינטוקשיסקי ב-8 בספטמבר 1939. עם בואם נמלטו מהעיר יהודים רבים, בעיקר צעירים ואנשי אינטליגנציה. יהודים רבים נחטפו מהרחובות ומהבתים לעבודת כפייה, ובין 8 ל-10 בספטמבר רצחו הגרמנים ברחובות 15 יהודים. מפעם לפעם ציוו הגרמנים על היהודים לשלם כופר בכסף ובדברי ערך.
בסוף ספטמבר 1939 נצטוו היהודים לכונן יודנרט. בראשו עמד בתחילה עורך דין ששמו זייסל (Zeisel), ולאחר מכן מונה במקומו סוחר ששמו רובינשטיין. כמו כן הוקם שירות סדר יהודי. היודנרט נצטווה לגייס עובדי כפייה יהודים לסניף המקומי של משרד העבודה הגרמני, שאלפי יהודים הועסקו דרכו בתעשיית המלחמה.
בדצמבר 1939 הובאו לאוסטרובייץ שויינטוקשיסקי כ-1,000 יהודים שגורשו מאזור פוזנן (Poznan). בראשית 1940 הוחרמו כל עסקי היהודים בעיר. מ-8 בינואר 1940 חויבו היהודים לשאת סרט שרוול לבן שעליו מגן דוד כחול, ונאסר עליהם ללכת על המדרכות ולקיים מגע עם לא-יהודים. בפברואר 1940 נאסר על היהודים לצאת מבתיהם, להוציא שעתיים בבוקר ושעה בערב. במרס 1940 הובאו לאוסטרובייץ שויינטוקשיסקי כ-1,000 יהודים שגורשו מווינה. קצתם נשארו בעיר, וקצתם הועברו ליישובים בסביבה.
בקיץ 1940 שולחו מאות צעירים יהודים מאוסטרובייץ שויינטוקשיסקי למחנות עבודה באזור לובלין ולמחנה בלז'ץ, שגם הוא שימש אז מחנה עבודה.
באפריל 1941 הוקם באוסטרובייץ שויינטוקשיסקי גטו. על שירות הסדר היהודי הוטל לשמור על הסדר בגטו ולגייס יהודים לעבודת הכפייה, בין היתר במחנה העבודה בסטרחוביצה (Starachowice). בגטו הוצבו גם שני שוטרים פולנים.
עם אלפי הפליטים שהגיעו לגטו מוורשה, מלודז' וממקומות אחרים היו בעיר בסוף 1941 כ-15,000 יהודים. ב-20 בדצמבר 1941 נצטווה היודנרט למסור לגרמנים מוצרי פרווה. יהודי שהסתיר פרווה נרצח בכיכר לעיני כל. ב-28 באפריל 1942 נורו למוות בידי המשטרה הגרמנית 32 יהודים.
היודנרט הקים בגטו בתי מלאכה שעובדיהם נדרשו לשלם תמורת הזכות לעבוד בהם. מאות יהודים אחרים מתושבי הגטו הועסקו במפעלים של משרד העבודה הגרמני סמוך לעיר. במקביל לחיפוש מקומות עבודה החלו יהודים רבים לבנות בונקרים, ואחרים חיפשו מסתור מחוץ לגטו או ניסו להשיג מסמכים אריים.
ב-8 במאי 1942 נכנסו לגטו קציני ס"ס מרדום. יהודים שעבדו במחנה העבודה בבודז'חוב (Bodzechow) הסמוך לעיר הקדימו לצאת לעבודתם בתקווה שיצליחו לחמוק מהגירוש.
קבוצת צעירים התכוננה לבריחה מהגטו. פרומקה וחנצ'ה פלוטניצקי (Plotnitski), קשריות של "הארגון היהודי הלוחם" (אי''ל) בוורשה, הביאו לגטו כסף וספרות מחתרתית. מרים ודוד שולמן (Sholman), האחים גוטמן (Gotman) וצעירים נוספים קראו ליהודים להצית את הגטו עם תחילת האקציה, כדי ליצור מהומה ולאפשר לצעירים לברוח ליער.
באקציה שנעשתה ב-6 באוקטובר 1942, הקיפו את הגטו אנשי ס"ס, ז'נדרמים גרמנים ושוטרים פולנים וליטאים, ריכזו יותר מ-2,000 יהודים שנמצאו באותה עת בתחומי הגטו וכ-800 יהודים שעבדו במפעלים של משרד העבודה הגרמני, ורצחו כמה מאות מהם ביריות. החולים בבית החולים של הגטו נרצחו גם הם. שאר היהודים הוחזקו שלוש יממות בלי מים ומזון, וגורשו אחר כך למחנה ההשמדה טרבלינקה. כ-300 יהודים נורו למוות במקום. כ-1,000 יהודים נוספים שניסו להסתתר בתחומי הגטו ונתפסו נרצחו בבית הקברות היהודי.
בתום האקציות הוקטן שטח הגטו ושוכנו בו העובדים במפעלי הגרמנים, חברי היודנרט והשוטרים היהודים עם בני משפחותיהם. חברי היודנרט שנותרו צורפו לשירות הסדר היהודי, וזה קיבל עליו גם את תפקידי היודנרט.
ב-10 בינואר 1943 נעשתה בגטו אקציה נוספת. יהודים מסתתרים שנתפסו במצוד ועִמם יהודים מאוסטרובייץ שויינטוקשיסקי שהוחזרו אליה אחרי שהתגוררו בגטו המשנה בסנדומייז' (Sandomierz) – יחד כ-2,000 נפשות – גורשו לטרבלינקה.
בשלב זה נותרו באוסטרובייץ שויינטוקשיסקי יותר מ-1,000 יהודים שעבדו במפעלים גרמניים; 30 יהודים שהועסקו באיסוף חפצי המגורשים ומיונם; אנשי שירות הסדר היהודי ובני משפחותיהם; כמה יהודים שעוד הסתתרו במקום; וכמה שהצליחו להימלט מהרכבת לטרבלינקה וחזרו לגטו. בראשית מרס 1943 החזירו הגרמנים את היהודים ממחנות העבודה בבודז'חוב ובסטרחוביצה לאוסטרובייץ שויינטוקשיסקי.
במרס 1943 גויסו יהודי הגטו להקמת מחנה עבודה במבואות העיר. בתקופה זו ניסו רבים להימלט אל הפרטיזנים ביערות. קבוצה של 17 בחורים יהודים יצרה קשר עם יחידת פרטיזנים של "ארמיה קריובה" ביערות קונוב (Kunow), הצליחה לחבור אליהם ואף קיבלה מהם מזון ונשק ואומנה ללחימה, אולם באחד הימים רצחו לפתע הפרטיזנים 12 מחברי הקבוצה. הנותרים נפצעו אך הצליחו להימלט ושבו לגטו. חבריהן של שתי קבוצות אחרות שהצטרפו ליחידות פרטיזנים פולניות השתתפו בהתקפה על מיפקדת הס"ס באוסטרובייץ שויינטוקשיסקי, חיבלו ברכבות שהובילו הספקה לחזית והשתתפו בפעולות נוספות. מלבדם התארגנה גם קבוצת פרטיזנים יהודים מאוסטרובייץ שויינטוקשיסקי ומעיירות אחרות באזור והסתתרה ביער בוקוביצ'ה (Bukowicze) הסמוך לעיר.
גטו אוסטרובייץ שויינטוקשיסקי חוסל באפריל 1943. ב-1 באפריל הועברו רוב יושביו למחנה העבודה הסגור שבמבואות העיר. 150 מהם גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-10 ביולי 1944, עם התקרב הצבא האדום לאזור, חוסל גם מחנה העבודה, ויושביו גורשו לאושוויץ. רק בודדים מהם שרדו.