בין שתי מלחמות העולם חיו בשניאטין כ-3,250 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה. הקהילה הפעילה ארגוני צדקה וסעד מסורתיים, ובהם בית יתומים ומטבח ציבורי לילדים נזקקים. בעיר פעלו בית ספר עברי, בית תרבות יהודי ומועדון ספורט. בעיר פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, ה"בונד" ואגודת ישראל. התנועות הציוניות החזיקו בעיר ספרייה יהודית.
בספטמבר 1939 הגיעו לשניאטין מאות פליטים יהודים ממערב פולין בדרכם לרומניה. במחצית השנייה של החודש כבשו הסובייטים את העיר. עם הכיבוש הסובייטי וחסימת המעבר לרומניה נשארו בעיר פליטים יהודים רבים. בסוף יוני 1940 גורשו רבים מפליטים אלו לאזורים נידחים בברית-המועצות בגלל סירובם לקבל אזרחות סובייטית.
בסוף יוני 1941, עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, הצליחה קבוצה קטנה של צעירים יהודים לברוח מזרחה. בתחילת יולי 1941 כבשו את שניאטין יחידות של צבא רומניה, בעלת בריתם של הגרמנים. החיילים הרומנים שדדו רכוש יהודים וחטפו יהודים לעבודת כפייה. שבוע לאחר מכן רצחו הרומנים ואוקראינים מקומיים יותר מ-20 יהודים, ובהם פליטים מבוקובינה ומבסרביה. לאחר שבועיים של שלטון רומני עברה העיר לשלטון ההונגרים. החטיפות לעבודת הכפייה נמשכו, אך המושל ההונגרי ריסן מעט את האוקראינים.
בספטמבר 1941 עברה שניאטין לשלטון הגרמנים. גיוס יהודים לעבודת הכפייה נמשך. הפרות, הסוסים והעגלות שהיו בידי היהודים הוחרמו. בעיר הוקם יודנרט בראשותו של רופא השיניים כהן. על היודנרט הוטל לספק לגרמנים עובדי כפייה ולדאוג לפליטים.
בספטמבר ובאוקטובר 1941 רוכזו בשניאטין מאות יהודים מכפרי הסביבה. בסוף ספטמבר 1941 נרצחו בירי ביער פוטוצ'ק (Potoczek) הסמוך לעיר 30 יהודים שנלקחו בני ערובה, אף ששולם לגרמנים כופר גבוה. מאוקטובר עד דצמבר 1941 נרצחו ביער הזה יותר מ-500 יהודים, ובמחצית השנייה של מרס 1942 נרצחו שם עוד כ-70 יהודים.
בתחילת 1942 הוחל בריכוז היהודים, בני העיר והפליטים, בגטו. רבים מתו מרעב וממחלות. בראשית אפריל 1942 ביצעו כוחות של המשטרה הגרמנית אקציה גדולה בגטו בסיועם של שוטרים אוקראינים. האקציה נעשתה בפיקודו של פול בר (Paul Behr) ובפיקוחו של פטר ליידריץ (Peter Leideritz). היהודים – שמספרם הגיע לכמה אלפים – רוכזו בבניין מרכז הספורט העירוני, ובמהלך כמה ימים הובאו למקום גם יהודים ממקומות אחרים. ב-6 באפריל 1942 גורשו כ-2,000 מהעצורים למחנה ההשמדה בלז'ץ. יהודים רבים נרצחו במקום הריכוז במכות או בירי או נספו בגלל תנאי המעצר הקשים – רבים מתו בצמא. קבוצה של "בעלי מקצוע חיוניים" הועברה למפקדי הוורמכט במקום.
שרידי הקהילה שבו ורוכזו בגטו. כמה מהם החלו לחפור בו בונקרים לקראת אקציות נוספות.
ביולי 1942 רוכזו בגטו שניאטין יהודים נוספים מהסביבה.
ב-8 בספטמבר 1942 החלו שוטרי הסיפ"ו באקציית החיסול של הגטו, על-פי הנחייתו של ליידריץ ובפיקודו הישיר של אלברט וסטרמן (Albert Westermann). האקציה נמשכה עד 10 בספטמבר 1942. הגרמנים הבעירו בתים בגטו כדי לחשוף מקומות מסתור וריכזו את העצורים היהודים ב"מרכז הספורט". קצתם נרצחו בתחומו או בדרך לתחנת הרכבת. באקציה זו גורשו לבלז'ץ כ-1,500 יהודים. כמה מהמגורשים קפצו מהרכבת הנוסעת; רבים מהם נהרגו מיריות השומרים הגרמנים, ואחרים הוסגרו לידי המשטרה בידי האוכלוסייה המקומית.
