המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Hungary, Soltvadkert, מגורשים יהודים טרם עלייתם לרכבת הגירוש, יוני 1944.
ארכיון יד ושם, 1249/12

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בשולטוודקרט 412 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם סחרו במוצרי חקלאות. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי. הקהילה קיימה כמה מוסדות חינוך: חדר, בית ספר יסודי יהודי, תלמוד תורה, ישיבה ובית מדרש.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי בהונגריה. ב-12 במאי הורה לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. אף שעל-פי צו זה לא נועד לקום בעיר גטו, ב-24 במאי 1944 פקד הממונה על נפת קישקורוש, ינוש בנדק (Janos Benedek), להקים גטו גם בשולטוודקרט. ב-30 וב-31 במאי נצטוו 295 יהודי העיר לעקור מבתיהם לגטו שכלל ארבעה בתים ואת מבנה בית הספר. הרב המקומי, הרב משה פולק, ארגן את התפילות בגטו והמשיך ללמד את הילדים.
ב-17 או ב-18 ביוני 1944 הוצעדו תושבי הגטו 26 קילומטרים משולטוודקרט לבית החרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט (Kecskemet) ששימש מרכז שילוח. משם, עם עוד יהודים רבים, הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-25 וב-27 ביוני 1944.