המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתום מלחמת העולם הראשונה חיו בריקי כ-2,400 יהודים – למעלה משני שלישים מאוכלוסייתה. הם עסקו במסחר ובמלאכה ורובם התפרנסו מענפי ההלבשה, המזון והתובלה. כמה מהם היו פונדקאים או הפעילו בתי מרזח. יהודי ריקי נעזרו במוסדות צדקה וסעד מסורתיים ובהם קופת גמ"ח וקופת הלוואה וחיסכון. בפעילות הפוליטית בעיירה השתתפו מפלגות ציוניות, אגודת ישראל, והבונד. ילדי העיירה למדו בחדרים פרטיים ובבתי ספר של בית יעקב ואגודת ישראל.
בספטמבר 1939 החלו להגיע לריקי פליטים רבים ממערב פולין ומדמבלין-אירנה (Deblin-Irena) הסמוכה.
הגרמנים כבשו את ריקי ב-17 בספטמבר 1939. יהודים נפצעו, חנויות ורכוש יהודים נבזזו והוטל עוצר לילה. באמצע אוקטובר 1939 הוקמו בריקי יודנרט בראשות שמואל גוטווייזר (Gutveizer), ושירות סדר יהודי של עשרה שוטרים. היודנרט סיפק לגרמנים מאות עובדי כפייה בכל יום.
בסוף 1940 הוקם בריקי גטו ורוכזו בו בצפיפות רבה 1,800 יהודים. סיוע ששלח ליודנרט ארגון יס"ס בקרקוב בתחילת 1941 שימש לפתיחת מטבח ציבורי ומרפאה. בגטו פעלה ספרייה ציבורית ששימשה גם כמרכז חברתי.
ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות, אסרו הגרמנים על היהודים לצאת מהגטו שלא לצורכי עבודה. בחורף 1941/42 מתו כ-50 מתושבי הגטו במגפת טיפוס.
ב-6 במאי 1942 כלאו שוטרים פולנים את אנשי היודנרט. בלילה הגיעו לריקי אנשי ס"ס והגטו כותר. אנשי הס"ס ושוטרים פולנים הובילו את היהודים לכיכר השוק. זקנים וחולים נרצחו במקום, והיתר הוצעדו לדמבלין-אירנה. כ-130 יהודים שהתקשו בהליכה נרצחו בדרך. כ-200 צעירים הועברו למחנה העבודה בדמבלין-אירנה, והיתר שולחו בקרונות משא למחנה ההשמדה סוביבור.