המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

קרשניק (Kraśnik)

מקום לפני המלחמה: עיירה בנפת ינוב לובלסקי (Janów Lubelski), מחוז לובלין (Lublin), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז לובלין

Poland ,Krasnik, יהודי נושא שולחן בגטו.
<br>
ארכיון יד ושם, 54FO7 Poland ,Krasnik, יהודי נושא שולחן בגטו.
ארכיון יד ושם, 54FO7

כנראה Poland ,Krasnik, קבוצת גברים יהודים שאולצו לכרוע על ברכיהם.
<br>
ארכיון יד ושם, 6470/6 כנראה Poland ,Krasnik, קבוצת גברים יהודים שאולצו לכרוע על ברכיהם.
ארכיון יד ושם, 6470/6

בין מלחמות העולם חיו בקרשניק כ-4,200 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם עסקו במסחר ובמלאכה. קצתם סחרו בעצים ובברזל. בקהילה פעלו קופת גמ"ח ובנק הלוואה וחיסכון. מפלגות ותנועות נוער ציוניות, אגודת ישראל והבונד קיימו פעילות שוטפת. רבים מילדי הקהילה למדו בתלמוד תורה, והבנות למדו בבית ספר של "בית יעקב".
הגרמנים כבשו את קרשניק ב-15 בספטמבר 1939. הם החלו מיד לחטוף יהודים לעבודת כפייה, חיללו את בית הכנסת ואת בית העלמין, החרימו רכוש רב של יהודים והטילו על הקהילה תשלום כופר גבוה. לעיר הובאו מאות פליטים יהודים מלודז' וממקומות אחרים במערב פולין.
באוקטובר 1939 הוקמו בקרשניק יודנרט של 12 חברים בראשותו של פישל רבינוביץ ושירות סדר יהודי בפיקודו של פ' קווה (P. Kave). באותו החודש נצטוו היהודים לשאת סרטי זרוע ועליהם מגן דוד. הגרמנים הטילו על היודנרט לספק להם עובדי כפייה, ונוסף על תפקיד זה ניסה היודנרט גם לדאוג לפליטים היהודים. בדצמבר 1939 הובאו לקרשניק פליטים נוספים מלודז'. בתחילת 1940 הוחלף היודנרט הראשון ביודנרט מורחב, ובראשו עמד ד"ר יוסף שפירא. במרס 1940 הוקם ועד עזרה לפליטים, גם הוא בראשותו של ד"ר שפירא. הוועד, שקיבל סיוע מהג'וינט, פתח בקיץ 1940 מטבח ציבורי, אך זה נסגר כעבור כמה חודשים. באביב 1940 הובאה לקרשניק קבוצה של פליטים מקרקוב. ביוני 1940 שולחו כ-80 מיהודי קרשניק לאזור עבודות כפייה באזור חלם (Chelm).
באוגוסט 1940 הועברו יהודי קרשניק והפליטים שעמם לגטו. הגרמנים הגדילו את מכסת עובדי הכפייה שדרשו לכ-800. מחציתם נשלחו לאזור ביאלה פודלסקה (Biala Podlaska), ומחציתם לאזור רדום (Radom). בינואר 1941 חיו בגטו קרשניק כ-5,500 יהודים. באפריל 1941 קיבלה קהילת קרשניק תמיכה כספית מארגון יס"ס בקרקוב, וּועד העזרה בקרשניק הפך לסניף של יס"ס.
ביוני 1941, ערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות, נשלחו קבוצות יהודים מקרשניק למחנה בלז'ץ, שפעל באותם הימים כמחנה עבודה, ולעבודה לאורך הגבול הגרמני-סובייטי. בסתיו 1941 פרצה בקרשניק וביישובים הסמוכים לה מגפת טיפוס. בסוף 1941 שולחו צעירים מקרשניק למחנה עבודה ליד ינוב לובלסקי. בינואר ובפברואר 1942 התקבלו בגטו קרשניק מצרכי מזון שהעביר סניף יס"ס בלובלין. המטבח הציבורי נפתח שוב ופעל עד הגירוש הראשון של יהודים מקרשניק למחנות ההשמדה.
האקציה הראשונה בקרשניק הייתה ב-11 וב-12 באפריל 1942. אנשי ס"ס ויחידת עזר אוקראינית בפיקודו של קצין הס"ס אוטו הנטקה (Otto Hantke) גירשו למחנה ההשמדה בלז'ץ כ-2,000 בני אדם. בקיץ 1942 החלו הגרמנים להעביר יהודים מקרשניק ומיישובי הסביבה למחנה העבודה בודז'ין (Budzyn) הסמוך לעיר. באוקטובר 1942, בצו של מושל האזור, הובאו לגטו קרשניק מאות יהודים מיישובי הסביבה, ומספר היהודים בקרשניק הגיע לכ-3,000.
ב-1 בנובמבר 1942 גורשו תושבי הגטו לבלז'ץ. אחרי סלקציה של מושל האזור הורשו כ-300 יהודים, ובהם ראשי היודנרט והשוטרים היהודים עם בני משפחותיהם, להישאר בקרשניק בשני מחנות עבודה בתחומיה – מרכז תדלוק של הצבא הגרמני ומחנה של בעלי מלאכה. בספטמבר 1943 חיו בשני המחנות כ-600 יהודים. מחנות אלו הוסיפו להתקיים גם אחרי חיסול שאר מחנות העבודה ליהודים במחוז לובלין, בנובמבר 1943.
בפברואר 1944 ברחו רבים מעובדי מחנה התדלוק הצבאי, ובתגובה הועברו רבים מעובדיו למחנה העבודה בודז'ין. ב-30 במרס 1944 נמלטו ממחנה בודז'ין 16 מאסיריו.
היהודים במחנה של בעלי המלאכה, כ-300 בני אדם, גורשו ביוני 1944 למחנה הריכוז פלשוב (Plaszow).

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog