תנועות הנוער בתקופת הגטו 1940-1944

 

 

תנועות הנוער לפני המלחמה תנועות הנוער בתקופת הגטו עדויות מרכז מידע אודות גטו לודז' ציר הזמן חזרה לדף הבית של התערוכה

                             
חברים בחזית דור בני המדבר רוקדים במעגל, גטו לודז', אביב 1941.   מצעד של חברי תנועת נוער בגטו.   חברים בתנועת גורדוניה קוראים בכיתת לימוד. גטו לודז', 1941.   דף מאלבום של תנועת חזית דור בני המדבר, גטו לודז'.   חברי תנועת גורדוניה עובדים את האדמה במרישין, גטו לודז', 1941.   צעירים חברי חזית דור בני המדבר עורכים מסיבת עונג שבת בגטו.   חברי תנועת גורדוניה עובדים בנגריה בגטו, 1194.משנת 1941 הפך גטו לודז' בהדרגה מגטו למחנה עבודה גדול.   טקס אזכרה להרצל ולביאליק של חזית הנוער הציוני, גטו לודז'.

 

צעירות מחזית דור בני המדבר, גטו לודז', 1941.
 
פנייה של אברהם הרשברג אל יצחק זכריאש,  בשם קבוצת אנשים מאזור רחוב לגבניצקה 58, בדבר השאלת ספר תורה לימים הנוראים.
 
חברי חזית דור בני המדבר בתמונה קבוצתית בשלג עם דגלם, גטו לודז'
 
חגיגת ראש השנה בקן השומר הצעיר בגטו לודז', 25/09/1943.
 
חגיגת ראש השנה בקן השומר הצעיר בגטו לודז', 25/09/1943.
 
מקהלת הילדים של חזית דור בני המדבר, גטו לודז', 1944.
 

כיבוש ומעבר לתוך הגטו ( ספטמבר 1939- אפריל 1940)

שבוע לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, ב 8 בספטמבר 1939, נכבשה העיר לודז'. על אף שרבים ממנהיגי תנועות הנוער ברחו מזרחה מפני הנאצים, לא התפרקה המסגרת של התנועות כליל. בחצי השנה הראשונה לכיבוש, עת נחתו על היהודים גזירות ורדיפות קשות, חלה אמנם "נסיגה" טבעית של בני הנוער אל התא המשפחתי, אולם חברי התנועות שמרו על קשר והתכנסו (לעתים רחוקות) על מנת לקיים הערכות מצב ולנסות להמשיך בפעילות תחת מציאות חדשה ולא מוכרת.

כשנסגר הגטו בשכונת העוני באלוטי באמצע שנת 1940, הצטופפו בו כ 164,000 יהודים. הם נדחסו בתוך בתים שרובם היו בתי עץ, ללא מים זורמים ובלי ביוב. עד מהרה התפתחו בגטו תנאים של רעב, קור ומחלות. סך הכל מתו בתנאים הקשים כ 43,500 יהודים - 21% מן הכלואים בגטו, בלמעלה מארבע שנות קיומו. 

ובכל זאת, מרבית תנועות הנוער המשיכו להתקיים בתוך הגטו וקיימו מסגרות שאפשרו לבני הנוער לשמור על החיוניות, "לברוח" מן המציאות הקשה אל העולם שהכירו לפני המלחמה, ולהפליג בדמיונם אל מעבר לחומות הגטו.

 

הפעילות במרישין (מאי 1940- מרץ 1941)

במאי 1940 הוקם במסגרת המנהל היהודי אגף מיוחד לטיפול בגנים ובחלקות החקלאיות שנכללו בתוך שטח הגטו. זמן קצר לאחר מכן התפרסמה הודעה לתושבי הגטו על החכרת חלקות אדמה לעיבוד חקלאי במרישין- שכונה בעלת בסיס חקלאי ממזרח לבאלוטי שנכלל בתחומי הגטו (ראה מפה). ההודעה על ההחכרה עוררה את התעניינותם של מדריכי תנועות הנוער השונות, שקיבלו רשות להקים במקום מעין קיבוצי הכשרה שיתופיים, בדומה להכשרות שקיימו לפני המלחמה. באופן זה קיוו המדריכים לנתק את בני הנוער, עד כמה שניתן, מתנאי המצוקה וחוסר המעש ששררו בגטו ולחדש את הפעילות התנועתית. גם מרדכי חיים רומקובסקי (להלן ר'), "זקן היהודים" ( שם מקביל  לראש ה 'יודנרט'), שהיה ציוני, ראה בהתחלה את הרעיון בעין יפה ותמך בו. חברי ההכשרות במרישין אף זכו, ביוזמתו, לקבל הקצבות מזון גדולות יותר מאשר שאר תושבי הגטו.

כל תנועה קבלה בית אחד או יותר, בהתאם למספר חבריה וכן שטח עיבוד חקלאי. בסוף קיץ 1940 היו במרישין  כ 24 קבוצות ציוניות ובהם כמעט 1,000 חברים. כמו כן הצטרפו שתי קבוצות לא ציוניות: של חברי ה 'צוקונפט' (הבונד) ושל 'אגודת ישראל'. במקביל התיישבו במרישין גם קבוצות נוער ללא רקע מפלגתי או תנועתי משותף, על סמך היכרות משותפת, מבית הספר בעיקר. גם בקבוצות הללו היו החלק הארי של החברים מרקע ציוני וחלקם הקימו תנועה חדשה בשם "חזית דור בני המדבר" ( או חדב"מ). התנועה איחדה את כל הפלגים הציוניים על בסיס המכנה המשותף ביניהן.

חברי ההכשרות עסקו בעיבוד חלקות האדמה, בעבודות עבור הקהילה כגון הדרכה בבתי יתומים, סיוע בבתי חולים ובתי תמחוי ובעבודות ציבוריות כגון סלילת דרכים. לאחר העבודה קיימו פעילות תרבותית וחינוכית ענפה, בהתאם לאופי הרעיוני של הקבוצה. ברוב הקבוצות הושם דגש על לימוד העברית וההיסטוריה היהודית. מרישין הפכה במהרה למוקד משיכה עבור מאות מצעירי הגטו שהגיעו לפעולות והצליחו לזמן מה להתנתק ממציאות החיים. נערכו חגיגות משותפות לכל התנועות הציוניות כמו "יום הרצל ו "יום ביאליק" וערבי שירה וריקוד. (עדות על החיים במרישין )

לקראת סוף שנת 1940 השתנה המצב. המצוקה הגוברת בגטו אילצה חברים רבים לשוב לבתיהם על מנת לעזור לבני משפחתם. במקביל החל תהליך של תיעוש הגטו והקמת מפעלים ('רסורטים'). ר' שינה את גישתו ודרש מן הנערים להשתלב בעבודה ב'רסורטים' אך הם לא מהרו לקחת חלק במאמץ. עקב כך נוצרו חיכוכים בין "ועד הקיבוצים"- הגוף שייצג את כל קבוצות ההכשרה למשטרה היהודית ומנהל הגטו ועד מרץ 1941 פורקו כל הקיבוצים במרישין.

 

התארגנות מחודשת ופעילות התנועות עד לחיסול הגטו (אפריל 1941- סתיו 1944)

פירוק מרישין גרם למשבר זמני בפעילות התנועות. הנוער שב לביתו והשתלב בהדרגה בחיי הגטו. עתה הפכה הפעילות להיות מחתרתית למחצה בבתי החברים (אם כי סביר להניח כי ר' והגרמנים ידעו אודותיה ובחרו להתעלם ממנה).

בשנת 1941 עסקו התנועות בעיקר בהתארגנות מחדש, הסתגלות למצב ומיסוד פעילותן. בסוף אותה שנה חדלו להתקיים בתי הספר וכל מסגרות החינוך האחרות בוטלו. ב 1942, היתה האטה גדולה בפעילות עקב הרעב הנורא והגירושים הגדולים (סה"כ גורשו מלודז' ונרצחו במחנה ההשמדה חלמנו כ 70,000 איש בשנת 1942, מהם ילדים רבים).

בשנים 1944-1943, בהן חלה התייצבות יחסית ופסקו הגירושים, שבה והתעוררה פעילות תנועתית ערה עד לימיו האחרונים של הגטו.

 

פעילות התנועות היתה במספר אפיקים עיקריים:

פעילות חינוכית ותרבותית – המדריכים העבירו פעולות במגוון נושאים יהודיים וציונים, כאשר העיניים היו נשואות תמיד לא"י. חברי התנועות המשיכו ללמוד את השפה העברית, העלו הצגות בעברית ושרו שירים בעברית.

עזרה הדדית בין חברים – מדי יום נאספו פירורי מזון ותרופות על מנת לעזור לחברים נזקקים וחולים או כאלו שהיו רשומים ברשימות הגירוש והסתתרו. היה לכך לא רק ערך חומרי אלא בעיקר מוראלי. חברים בתנועה ידעו שהם לא לבד, אלא חלק מקבוצה ושיש מי שדואגים להם. כך למשל, ב'חזית הציונית'

(איחוד של ה'נוער הציוני' עם 'חדב"מ') שלם כל חבר "מס" לתנועה: 10 גרם לחם, 5 גרם סוכר ו 20 גרם מרגרינה. בתנאי התזונה בגטו היתה זו הקרבה יוצאת דופן ובלתי נתפסת.

קליטתם של חברים שגורשו אל הגטו -  מסתיו 1941, גורשו אל הגטו יהודים רבים מן מגטאות בסביבה אשר חוסלו. הם הגיעו לגטו חסרי כל, ובמקרים רבים גם יתומים והדאגה להם הצילה רבים והפיחה בהם תקווה.

כתיבת עלונים ועיתוני קיר - בהתאם למסורת שהיתה קיימת לפני המלחמה, תנועות נוער רבות פרסמו (בצורה מחתרתית) עלונים ועיתוני קיר. העלון הראשון נכתב ידנית ואחר כך הודפס בחשאי וחולק לחברים.

מאבק לשיפור תנאי העבודה - במאבק זה לקחו חלק בעיקר חברים בתנועת הנוער הקומוניסטית. עיקר הפעילות היתה בשנים 1944-1943. סיסמתם של בני הנוער היתה "Pracuj Powoli" דהיינו "עבוד לאט", כשהטענה היתה: "אנחנו אוכלים מעט ולכן אנו עובדים לאט". החברים ארגנו שביתות רבות אותם הצליח רומקובסקי לשבור ביד קשה אך תרמו להעלאת המורל. (עדות על פעילות תנועות הנוער בגטו)

בניגוד לגטאות אחרים בהם נודע בשלבים מאוחרים של המלחמה על ההשמדה, היה גטו לודז' סגור ומבודד ולמעט שמועות שהסתננו מדי פעם, לא ידעו היהודים בגטו על ההשמדה ולא יכלו להצטייד באמצעי לחימה. זוהי אחת הסיבות שתנועות הנוער לא הפכו לתנועות מרי, כפי שקרה בגטאות אחרים, וכך המשיכו בפעילות רגילה בכל שלבי קיום הגטו.

יחד עם חיסול הגטו בסוף 1944, חוסלו כמעט כל חברי תנועות הנוער. רק מעטים מהם, כמה מאות, ניצלו והיוו גורם מוביל ודומיננטי בקרב שארית הפלטה ששמה פעמיה, אחרי המלחמה, אל ארץ ישראל. 

 

*מבוסס על עבודת הדוקטורט של ד"ר מיכל אונגר – "החיים הפנימיים בגטו לודז'"

עדויות

כל הזכויות שמורות © 2013 יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה