|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת

יד ושם סגולות של זיכרון

סגולות של זיכרון

התערוכה "סגולות של זיכרון" תוצג בביתן התערוכות ביד ושם עד אפריל 2011.

"יום יבוא, ללא ספק, שבו הצמא יגיע לרוויה, אנו נהיה מעברו האחר של הזיכרון, המוות יביא לכלל סיום את מלאכת השנאה." 1

אתיה (אסתר) שיינפלד. ללא כותרת אתיה (אסתר) שיינפלד
ללא כותרת

באביב 1944, זמן קצר לפני שילוחו למחנה המעבר דְרַנְסִי ומשם לאושוויץ, שם נרצח, סיים בנימין פונדן, המשורר היהודי הצרפתי ממוצא רומני, לכתוב את יצירתו האפית:  "אקסודוס: על נהרות בבל". השיר אינו מותיר ספק בכך שפונדן רואה נכוחה את גורל עמו, היושב על נהרות בבל באשר הם. ואולם בד בבד עם תחושת הכיליון, הוא נושא בלבו את האמונה הנבואית כי המילים תשרודנה. נבואת הזעם לא התממשה, העם היהודי לא נותר מעבר לזיכרון ומלאכת השנאה לא גרמה להכחדתו המלאה. לא רק שירת הזעקה של העומד על קו הקץ הגיעה עדינו, אלא הזיכרון החי שנושאים מי ששרדו מן התקופה האפלה ביותר בתולדות העם היהודי – השואה.

את משא הזיכרון הזה נושאים הניצולים מדי יום. במהלך השנים, מאז ימי הפורענות הגדולה, הם פורקים אותו לשיעורין; מי באמצעות המילה הכתובה, מי באמצעות המילה המדוברת ומי באמצעות הדימויים החזותיים, באמנות ובקולנוע. כל אחד מהם, בדרכו שלו, מצא נתיב אישי לשתף בגורלו את מעגל משפחתו הקרובה, את בני עמו, ואת האחרים באשר הם.  הדיבר הייחודי שניתן להם, לא על פסגתו של הר אלא במעמקי התהום האנושית, הוא צו ההיגד "והגדת לבנך" – בניך בני האנוש.

הלגיטימיות להביע את מוראות השואה, בכלים כלשהם, הועלתה לדיון כמעט מיד עם תום המלחמה. ייחודה של השואה כאירוע שכדוגמתו לא ברא האדם ולא ידע, שולל את קיומם של הכלים, מעשה אדם גם הם, לתארה. הפילוסוף הצרפתי בן - זמננו ז'אן פרנסואה ליוטארד תיאר זאת כרעידת אדמה המכחידה לא רק בני אדם, בניינים ועצמים, אלא גם את המכשירים למדידה ישירה או עקיפה של האירוע, ולכן אי היכולת לכמת אותו. כך מי שמקצועו הוא תיאור ההיסטוריה וכתיבתה – בעקבות השואה נשללו ממנו אמות המידה. וכך "במובן זה המושג אושוויץ אינו אלא השמדת הניסיון האנושי גופו. מה שנותר אחרי אושוויץ הוא העד-הניצול, המעיד על הבלתי נתפס, על הבלתי ניתן לתיאור." 2

עדויותיהם של הניצולים חדרו לראשונה למרחב הציבורי בישראל במהלך משפט אייכמן.  במהלכו למדנו להקשיב לסיפורם האישי. קורותיו של היחיד נשזרו למארג צפוף של שתי וערב עם קורותיהם של השורדים האחרים, וכך נוצק מרקם הזיכרון הקולקטיבי של השואה. מאז ואילך התבצע מאמץ חובק עולם לגביית עדויות בכל מקום שבו חיים הניצולים, וכך נהיו גם הם עדים במשפט ההיסטוריה, באמצעות המילים הכתובות והמושמעות.

ואולם המילה, במופעיה השונים בכתב או בעל פה, אינה האמצעי הבלעדי לזיכרון. מה עלה בגורל מי שבעבורו המילה אינה כלי הביטוי, שהעלו את זיכרונותיהם על הנייר, על הבד, בסיתות באבן או בגילוף בעץ, בשפה שחלקי התחביר שלה הם חזותיים? על הקושי ביצירה שנושאה הוא השואה מתבטא האמן שמואל בק: "כיצד אוכל לספר על עולם שחרב? כיצד אוכל לתת צורה לניסיון הפתטי לברוא אותו מחדש באמצעים בלתי הולמים? ומה על הניסיון להגיע אל אותם זיכרונות חמקמקים ובלתי ניתנים לתיאור? כל אלה הם מושא יצירתי." 3

הכורח לעשות את מעשה היצירה מאלץ את האמן לשוב אל מחוזות הזיכרון ולנבור בחומרים שביקש לשכוח מחד גיסא, ולהנציח מאידך גיסא. ללא ספק זהו תהליך תובעני וכואב, המחייב "לאזור שוב כוח ולחזור לגיהינום. להתחיל לצייר בפחד, במעיים מכווצים... להעז ולפתוח רק סדק דק" 4, בלשונה של האמנית שרה עצמון. כל אלה באים לידי ביטוי בקורפוס היצירה של ניצולי השואה.

במהלך חמישים השנים מאז נוסד מוסד יד ושם, נאספו בו באורח מופלא מאות יצירות פרי מכחולם ואזמלם של הניצולים. זהו מאגר אדיר של עדות חזותית, המצטרפת לעדות הכתובה ויחדיו הן נותנות ביטוי עז לקולם של הניצולים. עד כה לא זכה מכלול זה לא למחקר מקיף ולא לתצוגה כוללת, שיש בה כדי להסביר ולהראות כיצד היחיד, בכלֵי ההבעה האמנותית העומדים לרשותו, זוכר ומנחיל את זיכרונו לרבים.

התערוכה "סגולות של זיכרון" פותחת צוהר למאגר ההבעה האמנותית, המאפשר למי שלא היה שם לגעת במציאות שיש לה מרכיבים חזותיים. התערוכה חושפת שפת סימנים וסמלים בעלת עצמות הנובעות מן הישירות של המבע, מהכורח הדוחף את הזוכר לחשוף את צפונות זיכרונו, ללא כחל וסרק. אין לפנינו מלאכת שחזור של מציאות אלא המציאות עצמה, חיצונית ופנימית גם יחד, הצבועה בצבעי ההתנסות האישית.

פרקי התערוכה הם מקבצים תמטיים או חזותיים של היצירות. לצד היצירות מובאות עדויות מוקלטות של האמנים הניצולים, שבהן יש הד לכורח שבמעשה היצירה שלהם. הביטוי המילולי והאמנותי יחדיו מהווים את המכלול התצוגתי. סגולותיו של הזיכרון מקבלות צורה, פנים וקול בתערוכה שהיא מארג חזותי רב גוונים ורבדים. כל יצירה היא קולו של היחיד; היצירות כולן יחדיו הן מקהלה שעצמת מבעה מהדהדת בחלל התצוגה.

יהודית שן-דר
אוצרת התערוכה


1 Fondane, Benjamin, L’Exode: Super Flumina Babylonis, La Fenetre Ardente, 1965, p. 13

2 Lyotard, Jean François, The Differend: Phrases in Dispute, Minneapolis: University of Minnesota Press, 1991

3 Bak, Samuel, The Past Continues, Boston: D.R. Godine and Pucker Safrai Gallery, 1988

4 עצמון, שרה, מחצר השטן, הכנסת-ירושלים, 1993

The online exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.