• הקדמה
• תולדות קהילת וילנה
• יהודי וילנה בין שתי מלחמות העולם
• וילנה בתקופת השואה
• הנצחת קהילת וילנה
• עדויות וידאו על וילנה
• מונחי עזר

וילנה בתקופת השואה

סופו של הגטו

פרשת ויטנברג: אחד או עשרים אלף?

יצחק ויטנברג, המפקד הראשון של ה-פ.פ.או (ארגון הפרטיזנים המאוחד) בווילנה

תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם אפי' כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל ייחדו להן אחד... ימסרו אותו ואל ייהרגו.

 ירושלמי, תרומות, דף מז, א פרק ח הלכה ד

ביוני 1943 אסרו הגרמנים בווילנה שני פעילים קומוניסטים. אחד מהם, קוזלובסקי, נשבר בחקירה והודה שקיים קשרים עם יצחק ויטנברג. ב-8 ביולי דרשה משטרת הבטחון הגרמנית מיעקב גנס, ראש הגטו, להסגיר את ויטנברג. ב-15 ביולי הזמין גנס את מטה ה-פ. פ. או. להתייעצות בביתו. בחצות הגיעו חברי המטה וביניהם ויטנברג. בעיצומה של הישיבה נכנסו לחדר שוטרים ליטאים ודרשו לדעת מי הוא ויטנברג. גנס הצביע על ויטנברג והליטאים כבלו את ויטנברג ולקחוהו. חברי ה-פ. פ. או. התנפלו על השוטרים היהודים והליטאים שהובילו את ויטנברג לכיוון השער ושחררוהו בכוח. ויטנברג החליט על גיוס כללי של חברי המחתרת, חלוקת הנשק ואיוש העמדות שנקבעו לשעת חרום. ויטנברג עצמו נשלח למחבוא, בעצת חבריו.

בשלוש לפנות בוקר הזעיק גנס לחצר היודנראט אנשי משטרה, את ראשי קבוצות העבודה ואת ה"שטארקע" (גברתני הגטו, חלקם אנשי העולם התחתון, שהיו כוח עזר למשטרה ועסקו גם בהברחות). השמועה על שחרורו של ויטנברג התפשטה בגטו ורבים מדיירי הגטו הגיעו לחצר. גנס הודיע שהגרמנים מאיימים להיכנס לגטו אם לא יוסגר ויטנברג. עקב החשש מפני חיסול הגטו החל מצוד אחר ויטנברג. משלחת של מִנהל הגטו ואנשי ציבור פנתה אל מטֶה המחתרת בבקשה להסגיר את ויטנברג וכך להציל את הגטו. המטה עמד בפני הכרעה קשה. מחד נוצר מצב שהיה יכול להביא למרד, ומאידך מצאו את עצמם חברי פ. פ. או. בפני ציבור משולהב שדרש את הסגרת ויטנברג. חברי פ. פ. או. אף הוכו על ידי אנשים מהקהל.

מועד פקיעת האולטימאטום הגרמני נדחה. גנס הבטיח שישתדל לשחרר את ויטנברג. במהלך היום נפגש ויטנברג עם אנשי המטֶה. המצב הקשה בגטו תואר בפניו. הוא שקל התאבדות, אך הגרמנים, לדברי גנס, דרשו אותו חי. לאחר שגם הקומוניסטים במחתרת צידדו בהסגרתו, קיבל עליו ויטנברג את הדין. הוא מסר את אקדחו לקובנר, מינה אותו למפקד ויצא לרחוב.

תפילת 'איך גיי' [יידיש – 'אני הולך'] של ויטנברג פשטה כמו רעם בגטו. צעקות השבר השתתקו לפתע. יהודים החלו להזדחל החוצה. שוב פתחו את הדלתות והתריסים.

שמרק'ה קצ'רגינסקי, הייתי פרטיזן, ע' 78.

ויטנברג הסגיר עצמו לגנס, הוצא מהגטו דרך שער צדדי ונמסר לגרמנים. בתא המאסר הרעיל את עצמו ולמחרת בבוקר נמצא מת בתאו.

עקב הפרשה נסוגו רוב חברי המחתרת מרעיון המרד בגטו והחליטו לצאת ליער. רדיפת ויטנברג על ידי הנהגת הגטו כדי למסרו לגרמנים הוכיחה לחברי המחתרת שרוב היהודים בגטו לא מוכנים להילחם. לאחר ויכוחים סוערים הוחלט במטה ה-פ. פ. או. להישאר בגטו ולהמשיך בפעילות, ובמקביל - להתחיל ביציאה ליער. הקבוצה הראשונה של אנשי אף.פ.או. שיצאה ב-24 ביולי 1943 מנתה 21 חברים ונקראה "ליאון" (שמו המחתרתי של ויטנברג).

בתמיכת

התערוכה הוקמה בתמיכתו הנדיבה של מר נחמיה בורגין לזכר הוריו היקרים והאהובים ניצולי השואה זלטה (זהבה) בורגין ז"ל, ויחיאל בורגין ז"ל.