וילנה בתקופת השואה

חיי היום יום בגטו וילנה

תאטרון ומוסיקה בגטו

היום [17 בינואר 1942] קיבלתי הזמנה רשמית לקונצרט הראשון שיתקיים ביזמת קבוצת אמנים מהגטו, ביום ראשון, 18 בינואר, באולם הגימנסיה ברחוב סטראשון 6. בהזמנה כתוב שבתכנית האמנתית יוצגו קטעי דרמה ומוסיקה... הרגשתי תחושת עלבון... פה בסיטואציה העצובה של גטו וילנה, בצל פונאר, היכן שמ-76,000 יהודי וילנה נותרו רק כ-15,000 - כאן, ברגע זה – חרפה...
הערמאן קרוק, טאגבוך פון ווילנער געטא, ע' 136 [מיידיש: יונה קובו]

אנשי הבונד החליטו להחרים את ההזמנה. איש מהם לא ילך ל"קונצרט החולה". ברחובות הגטו נתלו כרוזים בהם כתוב:

"בבית קברות לא עושים תיאטרון" (אויף א בית-עלמין מאכט מען נישט טעאטער)

היזמה למופעי אמנות וקונצרטים היתה של בודדים וקבוצות עוד לפני שהיודנראט הקים מחלקה לטיפול בנושאים אלה. היודנראט והמשטרה שוכנעו שהתיאטרון יעודד את רוחם של תושבי הגטו וההכנסות מהקונצרטים יועדו למטרות סעד. לפני הקונצרט הראשון באולם של הגימנסיה הריאלית התנצל יוסף גלזמן על עריכת מופע בגטו וספד לקרבנות. בין המופיעים היו הזמרת ליובה לוויצקה, החזן איידלסון והפסנתרנית סוניה רכטיג בקטע של שופן. לקונצרטים אחדים הוזמנו ובאו גרמנים וליטאים מהמְמשל בווילנה.

ב-17 באפריל 1942 הורתה משטרת הגטו לרשום את כלי הנגינה שברשות הציבור ולהעמידם לרשות התזמורת. אלה שהתנגדו בתחילה לתיאטרון ולתזמורת השלימו עם קיומם. הקונצרטים, המופעים וההרצאות הפכו למאורע חברתי חשוב בגטו הרעב והאבל על מתיו. הוקם בית ספר למוסיקה בו למדו כ-100 תלמידים. המנצח יעקב גרשטיין הקים מחדש את מקהלת תלמידיו. המנצח וולף דורמשקין הקים תזמורת שקיימה 35 קונצרטים.

הרמן קרוק, שהתנגד בתחילה לתיאטרון, כתב ביומנו ב-8 במרס 1942:

ובכל זאת החיים חזקים יותר מכל. שוב פועם דופק החיים בגטו וילנה. בצל פונאר רוחשים חיים ותקווה לבוקר טוב יותר. הקונצרטים שהוחרמו בתחילה מתקבלים על ידי הציבור. האולמות מלאים. ערבי הספרות מלאים והאולם הגדול אינו יכול להכיל את כל הבאים.
הערמאן קרוק, טאגבוך פון ווילנער געטא, ע' 195 [מיידיש: יונה קובו]

בגטו הוקם "איגוד המחברים והאמנים" שעודד יצירה בגטו והפיץ אמנות ותרבות. האיגוד ערך אחת לשבועיים אסיפות ספרותיות אמנותיות "על כוס תה" בהן הושמעו הרצאות והתקיימו מופעים אמנותיים שכללו דקלום ושירה ביידיש ובעברית. בפברואר 1942 הקימו המוסיקאים בגטו ארגון שמנה 50 חברים. ארגונים אלו קיימו תחרויות יצירה ואירועי תרבות ועזרו לאמנים במצוקה.

ב-26 באפריל 1942 נפתח התיאטרון בגטו ב"אולם העירוני הקטן" בהצגת "שלמה מולכו" בנוכחות אנשי היודנראט והמשטרה וכן סופרים, אמנים והציבור הרחב. עבור הפועלים שחזרו מעבודתם בשעות מאוחרות נערכו בימי ראשון בבוקר מופעים והרצאות. בגטו פעל תיאטרון בובות. בשנת 1942 הוצגו בו 120 הצגות בפני כ-38,000 צופים. התיאטרון פעל עד חיסול הגטו.