וילנה בתקופת השואה
הכיבוש הגרמני – יוני 1941
תגובת היהודים להשמדה
יהודי יוצא מ"מלינה" (מקום מסתור) ברחוב סטראשון 6 בווילנה. במלינה הזו למדו לוחמי מחתרת לירות
עובדי כפייה יהודים
צעירות מווילנה במחנה עבודה קרוב לעיר פודברודז'י (Podbrodzie). במרכז התצלום הבריגאדיר (ראש קבוצת העבודה) גדליה קצ'רגינסקי. כולם נספו
תצלום מעיתון מתחתיו כתוב: "ליד שער הגטו כל אחד נבדק ונעשה חיפוש בבגדיו"
חברת ה-פ. פ. או. ליזה מאגון שנהרגה בפברואר 1943
וילנה, פולין, כרטיס עבודה בגטו שהוצא על ידי מפקדת חיל האוויר הגרמני בווילנה
תגובת חברי תנועות הנוער בווילנה ומאמצי ההצלה
ביולי 1941, עם הרציחות הראשונות, הגיעו אל היודנראט שמועות מתושבי אזור פונאר אודות הרציחות. בתחילת ספטמבר חזרו מפונאר לבית החולים היהודי בווילנה שש נשים פצועות מירי וסיפרו לאנשי הצוות בבית החולים וליעקב גנס על המתרחש בפונאר. הידיעות נשמרו בסוד מחשש שהנשים תילקחנה שוב לפונאר. בחודשים הראשונים האמינו יהודי וילנה שאלפי הגברים שנחטפו נלקחו לעבודה. השמועות חלחלו לאיטן אל הציבור והבנת משמעותן נמשכה חודשים.
בסוף ספטמבר 1941 נפגשו היודנראטים של שני הגטאות. פריד, ראש היודנראט בגטו הראשון, טען ששיתוף פעולה בין הגטאות יזיק לגטו הראשון, כי כשלושה רבעים מתושביו היו מעל גיל 15 וכשירים לעבודה, בעוד בגטו השני היו זקנים וחולים רבים. היודנראט בגטו הראשון האמין שהשמדת חלק מיהודי וילנה הינה בלתי נמנעת ויש לחתור לקיום גטו שירכז את הכשירים לעבודה ויציל את מי שניתן. משטרות שני הגטאות שיתפו פעולה וגנס הפך אחראי גם על המשטרה בגטו השני.
היהודי במאבקו לשרוד ניסה להשיג "שיין" (תעודת עבודה) שנתפס כתעודת חיים. אפשרות נוספת הייתה הסתתרות בגטו בעת האקציות. יהודים גילו יזמה ודמיון רב והכינו "מלינות" - מקומות מסתור במרתפים ובגגות, בחדרים נסתרים בדירות וכדומה. ב"מלינות" שהו היהודים בזמן האקציות וכשאלה הסתיימו התערבבו היהודים באוכלוסיית הגטו עד לאקציה הבאה. כמו כן היו יהודים שמצאו מסתור מחוץ לגטו בעזרת ידידים נוצרים או על ידי התחזות ל"אריים". ההערכה היא שמאות יהודים הסתתרו בווילנה מחוץ לגטו ובודדים הצליחו להתחזות ל"אריים". מאות מיהודי וילנה ברחו לבלארוס, בה עדיין חיו יהודים בשקט יחסי בתקופת האקציות ההמוניות בווילנה. בכמה מקרים התנגדו יהודים בודדים או בקבוצות קטנות במהלך האקציות. ניסיונות התנגדות אלה הסתיימו לרוב ברצח מיידי של המתנגדים.
תגובת חברי תנועות הנוער בווילנה ומאמצי ההצלה
מראשית הכיבוש הגרמני פעלו תנועות הנוער בווילנה במסגרותיהן, ובמקביל חידשה את פעילותה הקואורדינציה החלוצית בה פעלו ניסן רזניק וסלומון אנטין מ"הנוער הציוני", אדק בורקאס וינדז'ה לבד מ"השומר הצעיר" ומרדכי טננבוים וצבי מרסיק מ"דרור החלוץ". הן עזרו לחבריהן בדיור ובמזון, חיפשו דרכים להצילם מהחטיפות וכן חיפשו להם מקומות עבודה. במטבח ברחוב סטראשון 2 הפעילה הקואורדינציה בית מלאכה שעסק בזיוף תעודות זהות ו"שיינים". קבוצת חברים מהקואורדינציה הסתתרה מחוץ לגטו בתעודות מזויפות, ובהם מרדכי טננבוים מ"דרור החלוץ" שהתחזה לקראי וחייקה גרוסמן מהשומר הצעיר שהתחזתה ל"ארית". קבוצה מהשומר הצעיר, בה אבא קובנר, הסתתרה במנזר של אחיות דומיניקאניות בראשות הנזירה אנה בורוקובסקה בקרבת וילנה ובעזרתה של חסידת אומות העולם יאדוויגה דודז'ץ (Dudżec).
חברי תנועות הנוער החלוציות קיימו קשרים עם חבריהם בגטאות בפולין ובבלארוס. כך הבינו שבניגוד לווילנה, שיהודיה נרצחים, בגטאות האחרים בפולין עדיין חיים רוב היהודים. בסוף 1941 החלו לדון במרד מזוין ולהפיץ את הרעיון לגטאות אחרים. חברי הקואורדינציה וחברי בית"ר התחבטו בשאלה האם הרצח ההמוני בווילנה הוא פרי יזמה גרמנית וליטאית מקומית או חלק מתכנית כללית. חברי דרור החלוץ טענו שאין טעם לשבת בווילנה ועל התנועה לעבור למקומות אחרים ולארגן בהם כח שיוכל להלחם בגרמנים. חלק מחברי התנועה בראשותו של מרדכי טננבוים-תמרוף עברו מווילנה לביאליסטוק בעזרתו של סמל הוורמאכט אנטון שמיד. מבין חברי תנועות אחרות עזבו בודדים בלבד.
אל נלך כצאן לטבח
רעיון המרד עלה במקביל ברוב תנועות הנוער והוביל לאיחודן עם הקומוניסטים, שגם בקרבם עלה רעיון זה. ב-1 בינואר 1942 התכנסו במטבח ברחוב סטרשון 2 כ-150 מחברי תנועות הנוער החלוציות. במהלך האספה הוקרא ביידיש ובעברית כרוז שחיבר אבא קובנר:
אל ניתן שיובילונו כצאן לטבח!
נוער יהודי, אל תיתן אמון במוליכים אותך שולל. משמונים אלף היהודים שב "ירושלים דליטא" שרדו אך עשרים אלף. לעינינו קרעו מאתנו את הורינו, אחינו ואחיותינו.
היכן הן הנשים הערומות והילדים, שהוצאו מאתנו בליל האימים של הפרובוקציה?
היכן הם יהודי יום הכיפורים?
היכן אחינו מהגטו השני?
כל אשר הוצא משערי הגטו לא עוד יחזור.
כל דרכיו של הגסטאפו מובילות לפונאר ופונאר היא מוות!
המהססים! השליכו מעליכם כל אשליה. ילדיכם, בעליכן ונשיכם אינם עוד.
פונאר אינה מחנה - שם נורו כולם.
היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור.
אל נלך כצאן לטבח!
נכון, חלשים אנו וחסרי - מגן, אולם התשובה היחידה לאויב היא התנגדות!
אחים! מוטב ליפול כלוחמים בני - חורין מלחיות בחסד מרצחים.
להתגונן! עד הנשימה האחרונה.
כרוז זה היווה נקודת מפנה בהבנת המצב ודרך התגובה לו. רעיון ההתנגדות הופץ מווילנה באמצעות שליחי תנועות הנוער, בעיקר נשים, לגטאות בפולין, ליטא ובלארוס.
בובתה של סופי ליבו
