וילנה בתקופת השואה
חיי היום יום בגטו וילנה
מוסדות בריאות ורפואה
רופאים-פרטיזנים. במרכז - כרזה שמזמינה את תושבי הגטו לערב מיוחד
סמטאות הגטו הצרות ומערכות המים והביוב המיושנות לא נועדו לאוכלוסיה כה גדולה. הביוב נסתם והפך למקור זוהמה, צינורות שהתפוצצו גרמו למחסור במים ואשפה נערמה ברחובות. הצפיפות והתנאים הסניטריים הירודים גרמו לעלייה בתחלואה ולמכת פשפשים וכינים. על אלה נוסף המחסור במזון, לבוש ואמצעי הסקה. בכניסה לגטו תלו הגרמנים שלט: "זהירות - סכנת מגפות. הכניסה ללא יהודים אסורה לחלוטין!"
בתנאים אלו נדרשה לפעול מחלקת הבריאות בגטו. חמישה רופאים ניהלו אותה ובראשה עמד חבר היודנראט שבתאי מילקונוביצקי. המחלקה הפעילה את שרותי הבריאות ופיקחה עליהם.
בבית החולים בגטו היו מחלקה פנימית, מחלקה כירורגית, מחלקת ילדים וכן מעבדות, בהן מעבדת רנטגן. בבית החולים עבדו כ-180 איש – רופאים, אחיות וטכנאים. בשנת 1942 אושפזו בו למעלה מ-3,000 חולים. מפברואר 1942, בעקבות הגזרה הגרמנית על איסור לידות בגטו, פעלה המחלקה הגינקולוגית בחשאי. חדר לידה סודי הופעל בבית החולים. התינוקות שנולדו הוסתרו ב"מאלינה" בבית החולים, שם היניקו האמהות. כשגדלו התינוקות הם נרשמו כמי שנולדו לפני הצו.
המרפאה בגטו הייתה פתוחה 24 שעות ביממה והיו בה רופאים כלליים, רופאים מקצועיים, רופאי שיניים ובית מרקחת. ועדה של שלושה רופאים יכלה לשחרר עובדים מסיבות מחלה. מאות אנשים פקדו את המרפאה בכל יום - בעיקר בשעות הערב, כאשר חזרו מעבודתם.
יחידה סניטרית-אפידמיולוגית בבית החולים טיפלה במחלות מדבקות ובמגפות. היא נקראה "מחלקת בדיקות", מחשש שהגרמנים ירצחו את המאושפזים. היחידה דאגה לניקיון הגטו ותושביו ופיקחה על מסעדות, בתי תמחוי ומאפיות. עונש קבוצתי הוטל על דירות מזוהמות. תושבי הגטו לא קיבלו כרטיס אוכל אם לא הציגו אישור שקיבלו מאחד משני בתי המרחץ והחיטוי, לפיו התרחצו לפחות פעם בחודש. הוקמו מכבסה ומספרה עבור פועלים וילדי בית הספר, ובתי תה בהם ניתן היה לקבל מים רתוחים, בתחילה בחינם ומאוחר יותר - תמורת סכום זעום. התקיימה פעילות הסברה בנושאי בריאות, פורסמו מודעות לציבור כיצד לשמור על בריאותו והתקיימו הרצאות בנושא הימנעות ממחלות מדבקות. לגטו הוברחו תרופות מבחוץ ויוצרו בו תחליפי תרופות וויטמינים שונים כתוספת מזון, בעיקר לילדים.
הודות לשירותי הבריאות לא פרצו בגטו מגפות למרות התנאים הקשים. בשנת 1942 נפטרו בגטו וילנה 522 אנשים - 2.9 אחוזים מאוכלוסיית הגטו, שיעור תמותה נמוך בהשוואה לגטאות אחרים.
