|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת
Yad Vashem Homepage
Yad Vashem ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה

וילנה בתקופת השואה

הכיבוש הגרמני – יוני 1941

הקמת הגטו בווילנה

  • מפת גטו וילנה. שטח הגטו הראשון מסומן בשחור. שטח הגטו השני מקווקוו
  • פנקס העבודה (הצד החיצוני) שהחליף את ה"שיין הצהוב" וניתן לכל בעלי המקצוע
  • היודנראט
  • פליקס (סאלק) דסלר, ראש המשטרה היהודית בגטו וילנה
  • אחד משערי הגטו, ככל הנראה מבט מתוך הגטו החוצה
  • תלוש עם סמל הגטו לאיסוף בגדי חורף למען עניי הגטו
  • יעקב גנס, מפקד המשטרה היהודית בגטו הראשון ומיולי 1942 ראש הגטו
  • מודעה על ארגון הגרלה בגטו למטרות צדקה. הכנסות ההגרלה יוקדשו למבצע "עזרה לחורף" - מבצע לאיסוף בגדים חמים
  • רחוב בגטו וילנה
  • בית הכלא בגטו. האסירים קראו לבית הכלא "ליצסקי" על שם הרחוב בו שכן הבניין

הלילה הראשון בגטו הוא הלילה הראשון בקבר,
אחר כך מתרגלים...

אברהם סוצקבר, הלילה הראשון בגטו (1941, 1971)
מיידיש: בנימין הרשב (הרושובסקי)

בסוף אוגוסט 1941 החליט הממשל האזרחי בליטא להקים גטו ברובע היהודי העתיק של וילנה, בו גרו כבר אלפי יהודים. מ-31 באוגוסט עד 2 בספטמבר התקיימה אקציה שכונתה "הפרובוקציה הגדולה" ובה נרצחו אלפי יהודים, בהם עשרה מחברי היודנראט. ב-6 בספטמבר נדחסו יהודי וילנה לשני גטאות, על שטח שבחלקו גרו לפני כן האנשים שנרצחו ב"פרובוקציה הגדולה". לגטו הגדול, שנקרא "הגטו הראשון", הוכנסו כ-30,000 יהודים; לגטו הקטן, שנקרא "הגטו השני", הוכנסו כ-11,000 יהודים. במהלך הגירוש לגטו בוצעה אקציה נוספת: כ-6,000 יהודים גורשו לבית הכלא לוקישקי ומשם לפונאר.

שני חלקי הגטו היו צפופים ודמו לקני נמלים. בכל יום עם שחר היו היהודים יוצאים לעבודה – לבתי חרושת, לאתרי בניה, ליחידות הצבא הגרמני. העבודות הקשות ביותר היו כריית כבול, סלילת מסילות רכבת, סבלות במחסני ענק. לעבודה היו יוצאים מסודרים בשורות, כמו חיילים... כל עובד היה מצויד באישור [שיין] בצבע לבן, בו נרשמו שמו, מקום עבודתו ומקצועו... בעלי האישורים חשו עצמם בטוחים ומחוסנים... אם כי קרה לא פעם שבעת בדיקת המסמכים ברחוב, הליטאים קרעו לגזרים את הניירות שהוצגו להם והובילו את היהודים, שמשום מה לא מצאו חן בעיניהם, ישר אל בית הסוהר.
...
הצעירים [חיילים גרמנים] האלה נהגו להתעלל ביהודים עובדים מהגטו. למשל, הם הכריחו את כל מי שנקרה בדרכם להסיר את הכובע ולסור הצידה. מי שהתמהמה – סטרו בפניו, הכוהו באכזריות במקלות ובשוטים. גם העבודות שהטילו על היהודים נועדו בעיקר לצורך התעללות לשמה. את הגברים הכריחו לרוץ במעלה הר עם קורות עץ על גבם, ומי שנפל ספג מלקות; הנשים הוכרחו לאסוף בידיים צואה של סוסים ונרתמו לעגלות כדי להעביר חומרי בנין ממקום למקום. לנשים שניקו את הקסרקטינים לא ניתנו מטאטאים – הם ביצעו את העבודה בידיים או בעזרת זרדים דקים שתלשו מהעצים; את הדלתות והחלונות של הקסרקטין הן אולצו לרחוץ בעזרת השמלות שפשטו מעצמן... האנשים פחדו להתנגד ונכנעו לכל... ובלבד שלא יילקח מהם האישור, שהיה בעיניהם כמסמך המקנה את הזכות לחיות.

שור גרגורי, רשימות מגטו וילנה 1941-1944, עע' 35-36.

ב-7 בספטמבר מינו הגרמנים בכל אחד משני הגטאות יודנראט בן חמישה אנשים. ביודנראט בגטו הראשון היו אנשי ציבור מוכרים ובגטו השני - אנשים שנבחרו באקראי. בשני הגטאות הוקמה משטרה יהודית. כמפקד המשטרה היהודית בגטו הראשון נתמנה יעקב גנס. היודנראטים עסקו באספקת מזון ובנושאי בריאות, דיור, עבודה וחינוך. עם התארגנות המוסדות נחתו על הגטאות אקציות נוספות. בגטו השני החלו האקציות ב-15 בספטמבר וב-21 באוקטובר חוסל גטו זה. 2,000-3,000 יהודים מגטו זה ניצלו, חלקם על ידי העברה לגטו הראשון. בגטו הראשון החלו האקציות ב-24 באוקטובר ונמשכו עד 22 בדצמבר 1941. בסוף דצמבר 1941 נותרו בגטו וילנה כ-20,000 יהודים.

התערוכה הוקמה בתמיכתו הנדיבה של מר נחמיה בורגין לזכר הוריו היקרים והאהובים ניצולי השואה זלטה (זהבה) בורגין ז"ל, ויחיאל בורגין ז"ל.