וילנה בתקופת השואה

חיי היום יום בגטו וילנה

רצח יהודי וילנה נפסק זמנית בדצמבר 1941 והחלה תקופת שקט יחסי. עד חיסול הגטו בספטמבר 1943 נרצחו מעטים מ-20,000 יהודי הגטו, בעיקר חולים וקשישים. בגטו הוקמו מוסדות סעד, חינוך, בריאות ותרבות. ביולי 1942 מינו הגרמנים את מפקד המשטרה יעקב גנס כשליט יחיד בגטו וחברי היודנראט עבדו תחתיו במִנהל הגטו. התגבשה התפיסה "עבודה למען החיים", לפיה גטו עובד יבטיח את חיי תושביו ויקנה להם זמן עד מפלת הגרמנים. ברוח תפיסה זו הקים גנס סדנאות ובתי מלאכה וארגן את הגטו כיחידה יצרנית המביאה תועלת לגרמנים.

היודנרט קיים מחלקות לסיוע במזון, בריאות, דיור ועבודה ומחלקות לעזרה סוציאלית, חינוך, תרבות וכספים. הוקמו איגודי משפטנים, מורים, סופרים ואמנים. נוסד מושב זקנים והוקמו ספריה ציבורית ברחוב סטראשון ובה ארכיון עם חומר רב על הגטו וכן תאטרון, תזמורת, מקהלה בעברית, מקהלה ביידיש ובית ספר למוסיקה.

האקציות בתקופת השקט היחסי

אקציית הזקנים
ב-17 ביולי 1942, לאחר שגנס מונה לשליט יחיד, עצרו שוטרים יהודים 84 זקנים וחולים בבתיהם ולאחר כמה ימים מסרו אותם לידי הגרמנים שרצחו אותם בפונאר. בגטו נפוצו שמועות שיהיו אקציות נוספות של ילדים ונשים. בנאום בפני ראשי הבתים טען גנס שהוא סרב לדרישת הגרמנים לקחת ילדים ושלא צפויות אקציות נוספות.

אקציית אושמיאנה
בסתיו 1942 החליטו הגרמנים לרצוח 1,500 יהודים מאושמיאנה. לחברי ה-פ. פ. או. (ארגון הפרטיזנים המאוחד) נודע על הפעולה המתוכננת. הם שלחו את חברת המחתרת ליזה מאגון כדי להזהיר את יהודי אושמיאנה לפני האקציה. מאגון הצליחה לחדור לגטו באושמיאנה ולבוא במגע עם תושביו אך הם לא האמינו לאזהרותיה.

באוקטובר 1942 נדרשה המשטרה היהודית בווילנה לבחור בקורבנות. בגטו וילנה שוב גאתה החרדה מפני אקציות. ב-27 באוקטובר נאם גנס בפני אסיפה של אנשי ציבור בגטו וילנה. הוא סיפר אודות האקציה באושמיאנה והסביר שהצליח להפחית את מספר הקורבנות שדרשו הגרמנים מ-1,500 ל-406 זקנים וחולים. באסיפה אמר גנס:

איני רוצה לזהם את ידי ולשלוח את שוטרי למלאכה הבזויה אך אומר אני שאכן מתפקידי לזהם את ידי, לפי שהעם היהודי חי את עתותיו הקשות ביותר... מתפקידנו להציל את החזקים, הצעירים, לא בגיל לבד אלא ברוח, ולא להגרר אחרי סנטימנטים.
רוז'קה קורצ'אק, להבות באפר, ע' 126.