וילנה בתקופת השואה
חיי היום יום בגטו וילנה
ילדים בגטו
בנימין (משמאל) ופלק, בניו של אברהם חזנוביץ מווילנה, לפני המלחמה. בנימין נרצח יחד עם אביו בפונאר. פלק שרד
צו של מפקד המשטרה אל מנהל בית המעצר, 24 ביוני 1943
פנייה בכתב של ה"יוגנט קלוב" (מועדון הנוער) אל מנהל הספריה בגטו וילנה בבקשה לקבל ספרים עבור המועדון
חיי תרבות עשירים ומגוונים התנהלו בגטו. בעדיפות ראשונה היו הילדים וחינוכם. מיד לאחר כליאת יהודי וילנה בגטו נפתחו בתי הספר הראשונים. הלימודים שובשו לא פעם על ידי האקציות אך חודשו בסוף נובמבר. לילדים ששני הוריהם עבדו מחוץ לבית הוקמו גני ילדים. בשני בתי הספר היסודיים למדו בתקופות שונות 700-900 תלמידים בני 5-12. במחנה "קייליס" הוקם בית ספר יסודי בו למדו כ-120 תלמידים. כמו כן היו בגטו בית ספר תיכון בן ארבע כיתות בו למדו כ-100 תלמידים, בית ספר יסודי דתי בו למדו עשרות תלמידים וישיבה. הוקמה אגודת מורים ובה היו למעלה מ-100 חברים. במסגרת האגודה נערכו הרצאות בתחומי חינוך ונושאים כלליים.
אחת הבעיות בגטו היתה הטיפול ביתומים שהוריהם נרצחו באקציות. לילדים עד גיל 10 הוקמו בתי ילדים ופנימיות.
"נורא מכל היה גורלם של הילדים הקטנים שנותרו ללא אם ואב, ללא אחים ואחיות – כל כך בודדים בים האינסופי של המוות. הנה אחד מהם – ילד כבן שש. החביאו אותו בעליית הגג, הוא שכב שם בין הקרשים אצל אנשים זרים שנתנו לו מחסה ובקול רם סיפר לעצמו סיפור. מלמל משהו על בית קטן ומיטה חמה, על ידיים רצחניות שחטפו את אמו ואת אביו, את שני אחיו ואחותו. תוך כדי דיבור הוא נרדם, תשוש ועייף. מי ישאר אדיש ולא יתרגש לנוכח תמונה כזו? לא יכולתי עוד להישאר שם. ירדתי מעלית הגג שבה ישן הילד ויצאתי לרחוב כאשר דמעות זולגות על לחיי".
גרגורי שור, רשימות מגטו וילנה 1941-1944, ע' 62 (יולי 1942).
בגטו היו עשרות יתומים בני 9-15 שהסתובבו בחבורות וגנבו מהבתים וממחסני המזון של היודנראט. רשויות הגטו וחברי תנועות הנוער השקיעו מאמצים רבים בטיפול בהם. משטרת הגטו רתמה אותם לעבודה מועילה. היתומים התארגנו בפיקוח מדריכים, לקחו לידיהם את ההובלה בגטו על ידי עשרות עגלות והוליכו בעגלות-יד מזון ממחסני היודנראט לנקודות החלוקה תמורת מזון ולבוש. קצין משטרת הגטו יוסף מושקאט הפעיל אותם והיה אחראי להם. הם גם פיקחו מטעם המשטרה על הניקיון בגטו ודיווחו למשטרה על עברות ניקיון.
בנשף... התקיימה הופעה של ילדים, רובם יתומים אשר חיו בגטו כ"ילדים לא חוקיים", ללא אישורים מתאימים. הופעתם היתה מרשימה מאוד. רבים לא יכלו להבליג ובכו כשצפו בהופעתם של ילדים אלה, אשר לא ידעו ילדות מהי.
אלכסנדר (סניה) רינדזיונסקי, חורבן וילנה, ע' 85
במרס 1943 הקים גנס רשות מרכזית לטיפול בילדים ובני נוער עד גיל 16, שנועדה לפקח על בתי הילדים, על הפנימיות ועל הילדים העובדים במקומות השונים.
