וילנה בתקופת השואה
הכיבוש הגרמני – יוני 1941
תגובת היהודים להשמדה - חפצים
ראשה של הבובה רוזה, בובתה של סופי ליבו, שהייתה עמה כשחייתה בזהות שאולה בתקופת המלחמה בווילנה
נעליה של סופי ליבו, אותן הנעילה לבובותיה כשחיה בזהות שאולה בתקופת המלחמה בוילנה
בובתה של סופי ליבו
סופי-זופיה ליבו נולדה בווילנה בשם אוולינה-יאדביגה בשנת 1935. עם הכיבוש הגרמני לקחה האומנת הנוצריה יאדביגה-יאדז'ה את סופי למספר מקומות מסתור, אך סופי נחשפה והועברה לגטו. היא הוצאה מהגטו והוסתרה שוב אצל מסתירתה האחרונה, גברת דסאו. הוריה ורה ואלכסנדר ואחותה הגדולה לובה שרדו במסתור במנזר. בתום המלחמה התאחדה סופי עם משפחתה.
בשנת 1958 עלתה סופי לישראל עם בעלה. היא אמנית המתארת את החיים בגטו וילנה באמצעות בובות.
"שיין"
תעודה אותה הנפיקו הגרמנים. המעידה כי בעליה עובד במפעל או במוסד גרמני. תעודה זו נתפסה כתעודת חיים: אני עובד, משמע - אני נחוץ. באוקטובר 1941 הנפיקו אישור בצבע צהוב שזכה לכינוי "השיין הצהוב", בעל ה"שיין" יכול היה לצרף אליו אישה ושני ילדים עד גיל 16. רבים נישאו באופן פיקטיבי לבעלי "שיין" וצרפו אליהם ילדים כדי להגדיל את מספר התושבים ה"חוקיים" בגטו.
יאדוויגה דודז'ץ
יאדוויגה דודז'ץ, מורה מכפר קטן במחוז וילנה, היתה פעילה בתנועת הצופים הפולנית. בשנת 1934 עברה דודז'ץ לווילנה שם יצרה קשר עם התנועה הציונית של הצופים היהודים. במהלך הכיבוש הגרמני התעקשה דודז'ץ להעסיק יהודים במפעל העץ שניהלה. דירתה היתה מעל סדנת העבודה ושימשה מקום מפגש לחברי המחתרת היהודית. הודות לקשריה עם המחתרת הפולנית מצאה דודז'ץ מקומות מסתור, השיגה מסמכים "אריים" ואישורי עבודה ליהודים רבים ואף הבריחה נשק לגטו עבור חברי "ארגון הפרטיזנים המאוחד" (פ. פ. או.) ותכננה עמם דרכי התנגדות. לאחר שהלוחמים היהודים יצאו מגטו וילנה המשיכה דודז'ץ לשמור עמם על קשר ואפשרה להם להשתמש בביתה בתור מקום מפגש. דודז'ץ היתה קתולית אדוקה ופעולתה נבעה מאמונתה הדתית האיתנה.
לפני שחרור וילנה ביולי 1944 נפצעה דודז'ץ מנתז פצצה. רגלה נקטעה, היא לא התאוששה מהניתוח ומתה בבית החולים.
ב-17 ביוני 1999 הכיר יד ושם ביאדוויגה דודז'ץ כחסידת אומות העולם.