יהודי וילנה בין שתי מלחמות העולם
מפלגות, תנועות וארגונים
פעולת הציונים בווילנה למען האוניברסיטה העברית בירושלים
הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים ב-1918 עוררה שמחה ותקווה בקרב הציונים. ב-1920 נוסד בווילנה ועד לשם איסוף ספרים לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. הוועד פרסם קול קורא ונאספו ספרים וכן תרומות כספיות לשם משלוחם. בברית המילה של בנו של המורה לשירה בגימנסיה העברית, מ. דורמאשקין, אספו מורים עבריים – חיים א. חזן, י. ד. גורדון ועוד – תרומות ביניהם למען האוניברסיטה.
משלוח ראשון של 11 ארגזים ובהם כ-3,000 ספרים נשלח מווילנה בסוף 1924. לקראת הפתיחה החגיגית של האוניברסיטה ב-1925 פרסם הוועד לאיסוף ספרים קול קורא חדש וספרים רבים נוספים נאספו. מנהל הספריה, ד"ר הוגו ברגמן, שלח מכתב תודה והוקרה לווילנאים.
הציונים בווילנה רצו כי בחגיגות לציון פתיחת האוניברסיטה ישתתפו חוגים רחבים בעיר. המפלגה הדמוקרטית היהודית בירכה על פתיחת האוניברסיטה אך הכריזה כי לא תשתתף בחגיגות, כי האוניברסיטה לא תמלא את הצמאון של אלפי סטודנטים יהודים למדע; מיליוני יהודים יצטרכו להיאבק על זכויות היידיש ועל התפתחות תרבותית חופשית. האוניברסיטה העברית, בהיותה רחוקה מהם, אינה יכולה לשמש מרכז של אור והשכלה להם. סטודנטים רבים בוועד אגודת הסטודנטים היהודים בעיר "הביעו צער על כך שהאוניברסיטה היהודית הראשונה לא תתנהל בשפה החיה של העם היהודי." כהד לחששותיהם השיב נשיא האוניברסיטה העברית בתשובה למכתבו של מנהל הגימנסיה הריאלית בווילנה, שבוגרי בית הספר ביידיש לא יוכלו להתקבל לאוניברסיטה העברית. לעומת זאת, מועדון הספורט של הסטודנטים היהודיים קידם בברכה את הקמת האוניברסיטה והחליט לשלוח לאגודת הספורט שתקום לידה, מתנה – דיסקוס.
מיכה יוסף לבנזון – מיכ"ל, 1828 – 1852
מיכה יוסף לבנזון נולד בווילנה. אביו המשורר אד"ם הכהן היה מראשי תנועת ההשכלה בליטא וראשון המשוררים העבריים ברוסיה. בגיל צעיר החל מיכ"ל לתרגם שירים ואף לחבר שירים בעצמו. כמה מתרגומיו יצאו לאור ושני ספרי שירתו פורסמו בווילנה, האחד עוד בחייו "שירת בת ציון" (1851), והשני "כנור בת ציון" (1870) יצא לאור על ידי אביו לאחר מותו משחפת בגיל 24.
אברהם מאפו (1808-1867)
אברהם מאפו נולד בעיירה ליד קובנה שברוסיה. הוא הצטיין בלימודיו ב"חדר" ולאחר נישואיו למד קבלה, הצטרף לחסידות ועבד כמורה. בגיל 40 התקרב לתנועת ההשכלה ולמד גרמנית, צרפתית ורוסית. הוא הגיע לווילנה, התקרב לחוג סופריה והחל ללמד בבית ספר ממלכתי לבנים בעיר, עיסוק בו התמיד עד מותו.
את ספרו "אהבת ציון" כתב במשך 20 שנה ופרסם בשנת 1853 בספר זה, כבספרו "עיט צבוע", תאר מאפו חיים יהודיים ריבוניים בתקופת מלכי המקרא, כביטוי של שאיפתו להגשמת העצמאות היהודית בעת החדשה. "אהבת ציון" נחשב לרומן העברי הראשון ונחשב, יחד עם ספרים אחרים של מאפו, לאחד מיסודותיה הרעיוניים של הציונות המודרנית בראשיתה ולמקור השראה למנהיגים ולבני נוער ציוניים. בין יתר הספרים שחיבר מאפו היו ספר לימוד עברית וכן ביוגרפיה של שבתאי צבי.
יהודה לייב גורדון (1830-1892)
יהודה לייב גורדון, מגדולי המשוררים העבריים בתקופת ההשכלה, נולד בווילנה ולמד ב"חדר" ובבית מדרש. עוד מילדותו התבלט בבקיאותו במקורות. הוא התקרב לתנועת ההשכלה, למד שפות זרות והחל לקרוא ספרות כללית. בתום לימודיו החל לעבוד כמורה בערים ועיירות באזור וילנה וכן החל לכתוב שירה ופרוזה.
גורדון כתב על לבטיהם של יהודי מזרח אירופה בעידן המעבר ממסורת להשכלה. הוא קרא ליהודים בני זמנו להשתלב בחברה הכללית. בשירו "הָקִיצָה עַמִּי" טבע את הכלל "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ". יצירות נוספות כתב בהשראת התנ"ך ותולדות עם ישראל. כמו כן כתב משלים, שרובם היו עיבודים למשלים קלאסיים ואחרים.
