יהודי וילנה בין שתי מלחמות העולם

מבוא

לאחר מלחמת העולם הראשונה שמרה וילנה על מעמדה כמרכז יהודי מן הגדולים והחשובים במזרח אירופה. ב-1921 התפקדו בה כ-46,500 יהודים שהיוו כ-36% מכלל תושבי העיר, ובמפקד 1931 היה מספרם כ-55,000 נפש. כ-85% מהם הצהירו כי היידיש היא שפת אמם, וכמעט כל היתר נרשמו כדוברי עברית.

פעולות שיקום וסעד שהחלו בהן היהודים במלחמת העולם הראשונה נמשכו גם אחריה. בעיר פעל ועד סיוע לפליטים. ארגון "אורט" הקים ארגוני בעלי מלאכה, סייע להם לרכוש ציוד וחומרי גלם ותמך בחקלאות היהודית סביב וילנה. גם ארגונים יהודיים בארצות הברית ובהולנד סייעו ליהודי העיר.

יהודים זכו לייצוג במוסדות העירייה וכך הצליחו להשיג הקצבות לבתי ספר יהודיים ולמוסדות תרבות כגון ייוו"א, ספריות, הקונסרבטוריון והמכון למוסיקה, תיאטרון ועוד.

יהודי העיר המשיכו לעסוק בעיקר בתעשיה, מלאכה, מסחר וכספים. הם היו דומיננטיים ברבים מענפי המלאכה, הביגוד והתחבורה, אך רובם התפרנסו בדוחק. בפעילויותיו לחלוקת מזון ובגדים לנצרכים, ילדים וקשישים הסתייע ועד הקהילה בתמיכה מהג'וינט בארצות הברית ומקהילות ארה"ב ובריטניה. הקהילה תמכה בצרכי דת, חינוך ובריאות.

בין המלחמות הורע מצבם הכלכלי של היהודים. וילנה הפכה לעיר ספר בפולין, וחשיבותה הכלכלית פחתה. בנוסף, תמכה הממשלה בסוחרים פולנים. התחרות עם הסוחרים היהודים הועצמה ועול המסים עליהם הוכבד. ענפי כלכלה שבהם היו היהודים דומיננטיים הולאמו, כגון חלק מענפי הביגוד והעץ, ועל כך נוספו השפל הכלכלי, החרם הכלכלי והאנטישמיות.

בשנת 1933 הוקם בווילנה סניף של מפלגת האנדציה (ND) הלאומנית הפולנית, ובתקנונו הוגדרו היהודים כ"אויבי האזרח הקטן". היהודים הואשמו בהשתלטות על המסחר, התעשיה והמקצועות החופשיים ובנסיון להשתלט על העתונות. הפתרון המוצע היה לגרשם ל"פלסטינה" או לפזרם בעולם. בעיר פורסם עיתון אנטישמי וכן הוקמו קבוצות חמושות שביקשו לפגוע ביהודים. במספר ארועים אלימים בשנות השלושים נהרג יהודי, אחרים נפצעו ונגרם נזק רב לרכוש יהודי. באוניברסיטת וילנה, בה למדו כאלף סטודנטים יהודים, הושפלו התלמידים היהודים והופלו על ידי עמיתיהם ללימודים. ההסתה האנטישמית והאלימות באוניברסיטה נמשכו עד הכיבוש הגרמני. לאחר מכן היה גורל הסטודנטים היהודים באוניברסיטה כגורל יתר יהודי העיר.