"כאן יסופרו תולדותיהן..."

שידלובייץ קיימת החל מהמאה ה-13, ובמאה ה-16 היתה זו עיירה ובה מרכז חשוב של מסחר ומלאכה. בתור עיירה פרטית בבעלות אצילים, לא חלו מגבלות על ישיבתם של יהודים בה והם התפרנסו בה ברווחה, בעיקר ממסחר וממלאכה. עם הפלישה השוודית לפולין במאה ה-17 נפגעה שידלובייץ קשה אך הקהילה עדיין היוותה מרכז אזורי חשוב.

בסוף המאה ה-18 היוו היהודים כ-90% מאוכלוסיית העיירה. רק במאה ה-19 התחדשה בשידלובייץ הצמיחה הדמוגרפית והכלכלית וליהודים הותר לרכוש קרקע ולבנות בית כנסת ובית מדרש. ב-1862, עם ביטול ההגבלות על ישיבת יהודים ביישובים השונים ברחבי מלכות פולין, הורשו יהודי העיירה להרחיב את רובע המגורים שלהם בשידלובייץ ויכלו לבנות בתי מגורים חדשים.

בשנת 1876 כילתה שריפה גדולה את רוב בתיה של העיירה. בית הכנסת ובית המדרש היו מהבתים היחידים שנותרו על תלם. הקהילה התארגנה לסייע לחסרי הבתים. בין מייסדיהן של קרנות הסיוע שהוקמו, היה הרב שמואל מוהליבר, מראשי תנועת "חיבת ציון" בפולין. רק לאחר יותר מעשור הסתיים שיקום העיירה.

עד סוף המאה ה-19 נמנו בשידלובייץ כ-6,000 יהודים, והם היוו כשלושה רבעים מאוכלוסיית העיירה. בתקופה זו החלו יהודי העיירה להוסיף על תחומי העיסוק המסורתיים שלהם, מסחר ומלאכה, את ענפי עיבוד העור וההנעלה, וכן הפעילו מחצבות ששיווקו את מחצביהן ברחבי פולין וברוסיה, ושתי טחנות קמח בהן היו מועסקים יהודים רבים.

במאה ה-19 היתה העיירה מרכז חשוב של החסידות, ובעיקר של חסידי פשיסחא. בעיירה הוקמו שתי אדמו"רויות שאחת מהן ריכזה סביבה אלפי חסידים. האדמו"ר משידלובייץ, ר' צמח ברוך רבינוביץ', ורב העיירה האחרון, ר' חיים ישראל שלום יקותיאל, נספו בשואה.