"כאן יסופרו תולדותיהן..."

בתחילת המאה ה-20 התגוררו בשאוולי כ-10,000 יהודים, שהיוו כ-60% מאוכלוסיית העיר. אלפי יהודים עבדו בבתי חרושת גדולים ובינוניים, רובם בענפי המזון וההלבשה אך גם בענפי הבניין, העץ והכימיקלים. סוחרים יהודים עסקו ביצוא דרך הים הצפוני. בעיר היו בנקים פרטיים בבעלות יהודים ואגודות יהודיות לאשראי והלוואה.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה התקיימו בשאוולי קרבות קשים במהלכם נהרס מרכז העיר. קוזקים רוסים פרעו ביהודים, גייסו צעירים יהודיים לחפירת תעלות הגנה מחוץ לעיר וגרשו כמעט את כל יתר יהודי שאוולי לרוסיה. בקיץ 1915 כבשו הגרמנים את שאוולי. הצבא הרוסי הנסוג שרף את מרכז העיר, בו גרו רוב היהודים. בית הכנסת המפואר שהתקיים עוד מ-1749 עלה באש, וכך גם בניין הישיבה החדש.

מ-1919 היתה שאוולי עיר מחוז בשלטון ליטא העצמאית. אז החלו לשוב לעיר חלק מהיהודים שגורשו בתקופת השלטון הרוסי. הם שיקמו את ההריסות בעזרת קרוביהם בדרום אפריקה ובארצות הברית וכן בעזרת הג'וינט. הם החלו להקים מחדש את בתי התפילה, הישיבה וחלק מהקלויזים. בית היתומים שוכן באחד הקלויזים המשוקמים. בעיר נפתחו מחדש בית החולים, מוסדות צדקה וסעד רבים וכן מרכז של חברת אוז"ה (OSE) – ארגון יהודי עולמי לשמירת בריאות היהודים. אלפים מילדי בתי הספר היהודים קיבלו טיפול במרפאות החברה בעיר ונהנו מקייטנות הקיץ שארגנה.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בשאוולי כ-6,600 יהודים, שהיוו כ-20 אחוזים מכלל תושביה. רובם התפרנסו ממסחר, תעשייה ומלאכה, והיו בהם גם מאות פועלים ופקידים יהודים וגם בעלי מקצועות חופשיים. בעיר היו למעלה מ-200 מפעלי תעשיה זעירה, למעלה ממחציתם – של יהודים, וכן כ-200 בעלי מלאכה יהודיים המאוגדים באיגוד מקצועי שהפעיל קרן הלוואות וסיפק סיוע רפואי לחברי האיגוד. תפקיד חשוב בחיי הכלכלה מילאו בנק עממי יהודי וכן "אגודה לאשראי הדדי". מפעלים למוצרי עור של משפחת פרנקל סיפקו פרנסה למאות יהודים.

בתקופה זו היו לעתים תקריות אנטישמיות ומקרים של פגיעה כלכלית ביהודים. איגוד הסוחרים הליטאים יצא נגד קנייה מסוחרים יהודים ופרנסתם של סוחרים יהודים רבים בעיר התערערה. נוצרים אחרים בני העיר יצאו נגד השחיטה היהודית ונגד שלטים שהיו בהם אותיות עבריות. ערב המלחמה היו בעיר עלילת דם וכן מספר מקרים של פרעות ביהודים.

במרס 1939 סופחה העיר ממל (קלייפדה) מליטא לגרמניה ויהודים רבים הגיעו ממנה לשאוולי. גם בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ וחלוקת פולין בין גרמניה לברית-המועצות בסוף 1939 הגיעו לשאוולי פליטים יהודים רבים, בהם חלוצים מקיבוצי הכשרה שונים. בתחילת 1940 ארגנו חלוצים אלה קיבוץ הכשרה ל-120 פליטים שהשתייכו לתנועת "החלוץ". עם סיפוח ליטא לברית-המועצות ביוני 1940 נפסקה הפעילות הפוליטית בקרב היהודים וכל תנועות הנוער וקיבוצי ההכשרה פוזרו. מוסדות החינוך העברי, כולל הגימנסיה, נסגרו או הפכו למוסדות חינוך קומוניסטיים. גם עסקיהם הפרטיים ורבים מבתיהם של היהודים הולאמו. ביוני 1941 הוגלו לסיביר וליתר חלקי ברית המועצות יהודים רבים, בהם ציונים, בתור "יסודות בלתי מהימנים".

חינוך

הילדים והצעירים היהודים בעיר למדו במספר מוסדות חינוך יהודיים וממשלתיים. ביניהם היו  בית ספר עברי דתי ובו כ-400 תלמידים, מספר בתי ספר עבריים של רשת "תרבות", גימנסיה עברית שנוסדה בשנת 1920, גימנסיה דתית של רשת "יבנה", בית ספר יידי ובו כ-300 תלמידים, גן ילדים בעברית וגן ביידיש. בגימנסיה העברית התקיימו מכינה וחוגי אחר צהריים והתנהלה בה פעילות ציונית ערה. רבים מתלמידי הגימנסיה ובוגריה עלו לארץ ישראל והשתלבו בקיבוצים וביישובים אחרים. עם זאת, השלטונות הליטאיים דרשו להורות יותר ויותר מקצועות בליטאית במקום בעברית, והנהלת הגימנסיה נאלצה לציית. בכל בית ספר יהודי בעיר היתה ספריה לתלמידים ובנוסף פעלו בעיר שתי ספריות גדולות – אחת בעברית ואחת ביידיש. מעת לעת פעלו בעיר בתי ספר יהודיים מקצועיים.

דת

בעיר פעלו ישיבה ותלמוד תורה גדול, בית מדרש ו"חדר" מודרני לילדי עניים שהתקשו לשלם שכר לימוד (ה"חדרים" המסורתיים כבר לא התקיימו) כמו כן פעלו בעיר מספר "קלויזים" (בתי תפילה ולימוד תורה). קבוצות בעלי מקצוע ארגנו לעצמן קלויזים נפרדים: החנוונים, הסוחרים, הסנדלרים, החייטים, העגלונים, הקצבים והקברנים. קלויזים אחרים הוקמו בשכונות שונות, בדרך כלל ביוזמה מקומית ובתמיכת בעלי אמצעים ומתפללים. רוב הקהילה השתייך ל"מתנגדים" – הליטאים – אם כי בעיר היו גם יותר ממאה חסידים.

תנועות ומפלגות

רוב יהודי שאוולי הזדהו עם הציונות. בעיר פעלו סניפים של מפלגות רבות, כולל הרוויזיוניסטים, "חיבת ציון" ו"המזרחי". ציוני שאוולי ייסדו את אגודת "הזמיר", שערכה ערבי ספרות ומוסיקה. יצחק-צבי שפירא, בן שאוולי, היה מראשוני המתיישבים בפתח תקוה. בנו, אברהם שפירא, היה ראש השומרים בארץ ישראל ומראשי "ההגנה". יוצאי התנועות הציוניות משאוולי היו מראשוני המתיישבים בכפר סבא וברחובות.

הנוער הציוני היה מאורגן ב"החלוץ", השומר הצעיר, בית"ר (משנת 1929), הפועל המזרחי, גורדוניה, הנוער הציוני ובני עקיבא. בעיר פעלו גם קיבוצי הכשרה חלוצית. תנועת החלוץ החזיקה בעיר מפעל לנגרות ומפעל לסוכריות. בשנים 1920-1921 עלתה לארץ ישראל קבוצה של החלוץ משאוולי.

בעיר פעלו סניפים של אגודות הספורט הציוניות "מכבי" ו"הפועל". מפלגת ה"בונד" היתה פעילה בשאוולי עד מלחמת העולם הראשונה, ובין תומכיה היו רבים ממאות הפועלים ובעלי המלאכה היהודיים בעיר. בעיר פעל גם סניף של מפלגת אגודת ישראל ומספר יהודים השתייכו למפלגה הקומוניסטית.

יהודים רבים פקדו את התאטרון הממשלתי בעיר. מדי פעם ביקרו בעיר להקות תיאטרון יהודיות מקובנה. בעיר היה עיתון יידי - "די צייט" (הזמן). כמו כן פעל בעיר גדוד מכבי אש שרוב חבריו היו יהודים. "אגודת הלוחמים היהודיים שהשתתפו במלחמת העצמאות של ליטא" החזיקה סניף בעיר, ובסניף זה היו מועדון, אולם קריאה בו התקיימו הרצאות, וכן חוג דרמה.

בין ילידי העיר בתקופה זו היו עו"ד דב שילנסקי, ממפקדי האצ"ל באירופה ולימים יו"ר הכנסת, הסופרת והעיתונאית אסתר קל, איש החינוך דוד פור והפרופסור להיסטוריה דוד גולן.