"כאן יסופרו תולדותיהן..."

ראשיתה של שאוולי כבר במאה ה-13. יהודים ראשונים התיישבו בעיר במאה ה-17, חלקם הגיעו לעיר כפליטים מפרעות ת"ח ות"ט (1648-1649) שביצעו אוקראינים בראשות בוגדן חמיילניצקי ביהודי פולין ואוקראינה. בתחילת המאה ה-18 ניתנו היתרים ליהודים לשבת בעיר ולבנות בה בתים ומבני ציבור. היהודים ניצלו היתרים אלה כדי לבנות בית כנסת מפואר שהתקיים עד מלחמת העולם הראשונה. באמצע המאה ה-18 חיו בעיר כ-700 יהודים שהיוו כחמישית מאוכלוסיית העיר. בסוף אותה מאה קיבלו יהודי העיר מידה מסוימת של שלטון עצמי. ב-1812 נפגעה העיר פעמיים - עם כיבושה בידי צבא נפוליאון ועם נסיגתו וכיבושה בידי הצבא הרוסי. העיר התאוששה, נסללו בה כבישים והונחה בה מסילת ברזל. חשיבותה גדלה ואוכלוסייתה גדלה בקצב מואץ.

במאה ה-19 היתה שאוולי מרכז עירוני ומסחרי של יישובי הסביבה. כלכלת העיר התבססה על מסחר במוצרי חקלאות שנשלחו לנמלי ריגה ולייפאיה. יהודי העיר היו ברובם סוחרים זעירים, רוכלים ועגלונים. היו בהם גם בעלי אכסניות, אורוות ובתי מרזח. בסוף המאה ה-19 הפך המסחר ביי"ש, שהיה חופשי, למונופול של הממשלה הרוסית ויהודים רבים איבדו את פרנסתם. עם זאת, בתקופה זו הקימו יהודים בעיר מפעלים גדולים לעיבוד עור, שאחד מהם העסיק אלפי פועלים, בתי חרושת לטבק וסיגריות, לסבון, לעיבוד פשתן, ליציקות ברזל, לבירה, ולשוקולד וסוכריות, וכן בתי מסחר גדולים לייצוא פשתן, עורות ותבואה.

האוכלוסיה היהודית בעיר צמחה פי ארבעה תוך חמישים שנה וב-1902 הגיעה ל-10,000 יהודים – למעלה ממחצית אוכלוסיית העיר. זאת למרות תקופות של רעב כבד וכן מגפות ושריפות בהן נספו מאות יהודים. חלק מהגידול באוכלוסיית היהודים בעיר נבע מצווים שלטוניים שהורו על גירוש היהודים מהכפרים ומהערים הסמוכות לגבול המערבי של הקיסרות הרוסית. חלק מהפליטים מצאו מקלט בשאוולי והוסיפו על מצוקת הדיור והפרנסה של יהודי העיר. נוסף על כך הטיל השלטון הרוסי מסים גבוהים על יהודי העיר. עקב המצוקה יזמו בסוף המאה ה-19 עסקנים יהודיים הקמת מטבח לעניים, ללא הבדל דת. גורם נוסף לגדילתה של הקהילה היה שובם של יהודים רבים שהיגרו לדרום אפריקה, הצליחו מבחינה כלכלית ואז שבו לשאוולי ופתחו בה עסקים.

ילדי היהודים למדו ב"חדר" המסורתי הצפוף, אך בהדרגה התרבו המוסדות להנחלת השכלה כללית, בהם אגודות יהודיות, גימנסיות רוסיות, בית ספר מקצועי ליהודים, בתי ספר פרטיים ליהודים ואף בתי ספר ממשלתיים ליהודים שאחד מהם נוסד בידי המשורר י' ל' גורדון. עוד התקיימו בעיר קורסים עיוניים למבוגרים.

בסוף המאה ה-19 נוסד בעיר בית חולים יהודי ובו 12 מיטות. כעבור שנים מעטות הועבר בית החולים למבנה חדש בן שתי קומות ובו חדר ניתוחים, מרפאה ובית מרקחת. אגודות "ביקור חולים" ו"לינת צדק" תמכו בכסף ובתרופות בחולים עניים. בבניין הישן של בית החולים הוקם "מושב זקנים". עוד היו בעיר בניין שהשתייך לאגודת "הכנסת אורחים" ובית יתומים, וכן מספר חברות לסיוע לנזקקים בהלוואות ללא ריבית. בעיר אף פעלה אגודת "מאכל כשר" שסיפקה ארוחות כשרות לאותם יהודים מבין חיילי הצבא הרוסי שהיו מוצבים בשאוולי.

בין ילידי העיר במאה ה-19 היו הסופרים יוסף-אליעזר אפשטיין ויעקב-צבי סובול, הרב ואיש החינוך אברהם-ברוך ריין, טוביה דאנציג - לימים פרופ' למתמטיקה באוניברסיטאות קולומביה וג'ונס הופקינס, ויקטור ברנר - פסל ומעצב מדליות ומטבעות בארצות הברית וכן הנדבן הציוני רפאל-שלמה גוץ.