"כאן יסופרו תולדותיהן..."

ב-5 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיר. באותה עת היו בה כ-10,000 יהודים. ביומיים הראשונים לכיבוש רצחו הגרמנים עשרות יהודים בעיר. מראשית הכיבוש הוטל עוצר על יהודי פיוטרקוב טריבונלסקי. הם הורשו להתהלך ברחובות העיר רק שעתיים ביממה. מכירת מזון ליהודים נאסרה, גם על ידי בעלי עסקים יהודיים, והאיסור נאכף על ידי חיילים גרמנים בסיוע מלשינים פולנים. שוד רכושם של היהודים החל גם הוא מיד עם הכיבוש, והסתייע במלשינים פולנים וכן ממוצא גרמני ("פולקסדויטשה") שהצביעו על החנויות ועל המחסנים של יהודים אמידים. יהודים חויבו לפתוח חנויות לשירות הגרמנים, דירותיהם נשדדו על ידי חיילים גרמנים והם נתבעו מדי פעם לשלם סכומי כסף גבוהים ולהעביר לגרמנים כמויות גדולות של מצרכי מזון, סחורות וחומרי גלם לתעשיה. בתי היהודים הועברו למנהלים גרמנים ובמפעליהם מוקמו מנהלים גרמנים. במרס 1940 חויב כל יהודי בעיר להצהיר על רכושו.

חטיפת יהודים לעבודות כפייה החלה כבר עם תחילת הכיבוש, אך בדצמבר 1939 דרשו הגרמנים מדי יום אלף גברים יהודים בין הגילים 16 עד 60, בתור עובדי כפייה בבניין ובהשבחת אדמות חקלאיות. מחלקת העבודה של היודנרט גייסה יהודים אלה. יהודים אמידים שביקשו לא לעבוד, שילמו ליודנרט וזה שילם ליהודים עניים שיצאו לעבודות אלה, וכן ליתר היהודים המגויסים. העבודות היו מלוות בהתעללויות מצד הגרמנים, ועל כן היו יהודים שסירבו לצאת לעבודה. לעתים היו הגרמנים מקיימים מצוד אחר יהודים ברחובות כדי להשלים את מכסת המגויסים. היודנרט סייע בהשלמת מכסות הגיוס של היהודים וזאת כדי להפסיק את המצודים הגרמניים. מאות יהודים מהעיר נשלחו אל מחוץ לעיר, למחנות עבודה באזור לובלין. רב הקהילה משה חיים לאו ואישי ציבור ארגנו משלוח מזון ובגדים לכלואים במחנות, ואף הצליחו להגיע אל אחדים מהם ולפדותם בכסף.

באוקטובר 1939 ציווה ראש הנפה הגרמני על יהודי העיר לענוד כוכב צהוב על הגב. בתחילת דצמבר הורה ראש העיר ליהודים, למתנצרים וליהודים שנולדו לנשואים בנישואי תערובת, לענוד על הזרוע סרט צהוב עם המילה "Jude" (יהודי). באותו חודש הצטוו יהודי העיר לענוד סרט זרוע לבן ועליו מגן דוד בצבע תכלת.

מתחילת הכיבוש הנאצי נאסרה התפילה בציבור ויהודי העיר קיימו בסתר את תפילות הציבור. בית הכנסת הגדול ובתי המדרש כמעט חדלו לפעול, ורוב התפילות התקיימו בשטיבלך ובמניינים פרטיים. בסוף 1939 עצרו הגרמנים גברים יהודים וציוו עליהם לנקות בטליתות את הרחובות ואת בתי השימוש העירוניים. 60 יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז בגרמניה, משם הוחזרו כעבור חודש. בתקופה זו גילו הגרמנים מספר בתי מדרש, פגעו בספרי התורה שבהם ושדדו תשמישי קדושה עשויי כסף. בית הכנסת הגדול ואחד מבתי המדרש העירוניים הוסבו למחנה לשבויי מלחמה יהודים ופולנים. בנובמבר 1939 העבירו מהם הגרמנים את השבויים והרסו את המבנים. גם בתי העלמין היהודיים בפיוטרקוב טריבונלסקי נהרסו, העצים נכרתו ובמצבות רוצפו רחובות ודרכים.

את ענייני הקהילה ניהלו הרב לאו, אישי ציבור ופקידי הקהילה. באוקטובר 1939 הוקם יודנרט בעיר. רוב חבריו היו אנשי הבונד, חברים לשעבר בהנהגת הקהילה. באביב 1940 הוקם בעיר שירות סדר יהודי, בו היו עשרות חברים, רובם כנראה פליטים יהודים דוברי גרמנית. חברי היודנרט, ובראשם זלמן טננברג, ניסו לנצל את מעמדם לטובת הציבור. על ידי שוחד, הכרות אישית וכן ויתורים חלקיים הצליחו להביא לידי מיתון הרדיפות, הפחתת סכומי הקנסות ואף שחרור אסירים. רוב חברי היודנרט היו פעילים במחתרת האנטי-גרמנית.