"כאן יסופרו תולדותיהן..."

כיבוש ניסבייז' בידי הסובייטים

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בניסבייז' כ-3,400 יהודים – קרוב למחצית תושביה. מרביתם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, אגודת ישראל והבונד, ויהודים היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית הפולנית הבלתי חוקית. בעיירה היו בית ספר של רשת "תרבות" ובית ספר יידישאי.

בספטמבר 1939, עם פלישת ברית המועצות לחלקה המזרחי של פולין, כבשו הסובייטים את ניסבייז' והעיירה סופחה לרפובליקה הביילורוסית של ברית המועצות. במקביל לכיבוש פולין החלו פליטים יהודים מפולין הכבושה לנהור לניסבייז'. הסובייטים הלאימו את כלכלתה של העיירה, פירקו מוסדות וארגונים יהודיים ושמו קץ לחיים הפוליטיים היהודיים. שני בתי הספר היהודיים אוחדו, ובבית הספר המאוחד הונהגה לשון היידיש כשפת ההוראה וכן תכנית הלימודים הסובייטית. בשנה השניה לשלטון הסובייטי בעיירה הוחלפה היידיש ברוסית, בתור שפת ההוראה בבית הספר.

כיבוש ניסבייז' בידי הגרמנים ורצח רוב יהודי העיירה

עם פלישת גרמניה לברית המועצות, ב-22 ביוני 1941, ברחו יהודים בודדים מניסבייז' לברית המועצות עם הצבא הסובייטי הנסוג. ערב הכיבוש הגרמני ביוני 1941 הגיע מספר היהודים בעיירה לכ-4,600.

ב-27 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ניסבייז' וכעבור ימים מעטים הטילו על יהודי העיירה גזרות. בין הגזרות הראשונות היו חובה לענוד טלאי צהוב, איסור הליכה על מדרכות, איסור על קשרים עם לא יהודים וגיוס לעבודות פרך בכפיה. הגרמנים מינו יודנרט והעמידו בראשו יהודי מוורשה, עורך דין במקצועו, שהיה בין הפליטים בניסבייז'.

באוקטובר הטילו הגרמנים על יהודי העיירה חובת תשלום כופר, במטבע רוסי - רובלים - ובזהב. כדי להבטיח את תשלום הכופר עצרו הגרמנים בני ערובה מקרב הגברים היהודים בעיירה. מעשי התעללות, שוד רכוש ורציחות יהודים הפכו לשגרה יומיומית. כלי הכסף והנחושת של היהודים הוחרמו, תושבי הרחובות הראשיים של העיירה פונו מבתיהם, וכל עברה על תקנות הגרמנים גררה עונש מוות. מספר יהודים הואשמו בקניית תפוחי אדמה מאיכרים ונרצחו עקב כך.

ב-29 באוקטובר 1941 נצטווה היודנרט לכנס את כל היהודים בכיכר השוק.

"הלב חרד. יהודים העלו סברות רבות בלבם: אולי מתכוונים הגרמנים רק לשדוד את הבתים ועם תום ה"מלאכה" ישחררו אותנו. ואולי יקחו עוד פעם בני ערובה כדי לקבל כופר נפש. ואולי – מי יודע – מתכוונים הם לאותו דבר איום, שנהגו בפולין המערבית." שלום חולבסקי, "עיר ויער במצור"

למחרת, לאחר שעות של המתנה בכיכר, הופרדו 685 בעלי מקצוע ובני משפחותיהם מקרב היהודים. שאר היהודים, כ-4,000 גברים, נשים וטף, הובלו לבורות שהוכנו מראש בגן הארמון של ניסבייז', ארמון האצילים לבית רדזיוויל, וכן לבורות שנחפרו כשלושה קילומטרים מן העיירה, בדרך לסְנוּב (Snow). היהודים אולצו להתפשט, נורו למוות ונקברו בבורות. הרוצחים היו אנשי יחידת רצח ליטאית, ז'נדרמים גרמניים ואנשי איינזצקומנדו 8.