"כאן יסופרו תולדותיהן..."

יהודים ישבו בניסבייז' עוד בתחילת המאה ה-16. הם התפרנסו מחכירות וממסחר וייצאו סחורות לערי רוסיה. שליטי האזור הגנו עליהם מפני נוצרים שביקשו להשתלט על תחומי פעילותם הכלכלית.

באמצע המאה ה-17 קמה בעיירה קהילה יהודית, אך זו נפגעה בגזרות ת"ח ות"ט (1648-1649). עד סוף המאה ה-18 השתקם מעמד הקהילה וכאלף יהודים גרו בה, בהם מיעוט חסידי גדול שהקים שני שטיבלעך (בתי כנסת חסידיים קטנים). חלק מרבני העיירה פרסמו ספרי הלכה חשובים ובעיירה היו מספר מו"צים (מורי צדק, פוסקים) ידועים. במחצית השנייה של המאה ה-18 חי בעיירה הפילוסוף הידוע שלמה מימון.

בשנת 1797, כשנתיים לאחר חלוקת פולין, סופחה ניסבייז' לרוסיה. החלוקה והסיפוח הקשו על היהודים יושבי העיירה וכעבור שנתיים נמנו בעיירה כ-400 יהודים בלבד.

באמצע המאה ה-19 הוקם בעיירה בית כנסת חדש, שכינויו היה "בית הכנסת הגדול", ולקראת סוף המאה היו בעיירה תשעה בתי מדרש קטנים של בעלי מלאכה, בהם בתי מדרש נפרדים לקצבים, חייטים, סנדלרים, בעלי מלאכה אחרים ("פועלי צדק") ועוד.

במחצית השניה של המאה ה-19 התפרנסו יהודי ניסבייז' ממסחר בתבואה ובתוצרת חקלאית אחרת, וכן ממסחר זעיר, מלאכה וחקלאות. היהודים היו מתנדבים פעילים באגודת מכבי האש ובלטו בין נגני תזמורת כלי הנשיפה של האגודה. בתקופה זו חי ויצר בעיירה הסופר המשכיל אייזיק מאיר דיק.

בשנת 1887 הופצה בניסבייז' עלילת דם, לפיה יהודי רצח נוצרי, אך עם גילוי הרוצח, שהיה נוצרי, שככו הרוחות. בשרפות שפרצו בעיירה בתקופה זו נשרפו רוב בתי העיירה וכן רוב בתי התפילה היהודיים.

בסוף המאה ה-19 החלה לפעול בניסבייז' תנועת "חיבת ציון", ועם ייסוד ההסתדרות הציונית, ב-1897, שלחה אגודת "אחי ציון" המקומית איגרת ברכה להרצל. לאחר שנים מעטות הופסקה הפעילות הציונית בעיירה אך חודשה בימי מלחמת העולם הראשונה ובשנת 1917 נוסדו בעיירה סניפים של "פועלי ציון" ו"צעירי ציון".

בשנת 1910 נפתח בעיירה בית ספר יהודי פרטי ובו ארבע כיתות לבנים וכיתה לבנות. חלק מהנערות היהודיות למדו בגימנסיה יהודית פרטית לבנות, שהלימודים בה התנהלו בשפה הרוסית, ואחרות למדו בגימנסיה רוסית מקומית.

החברה קדישא המקומית מימנה את אחזקת ההקדש - רכושה ומבניה של הקהילה ששימשו לצרכי דת - וכן את אחזקת האכסניה המקומית, ששימשה לקיום מצוות הכנסת אורחים, בית המרחץ, קופת הגמ"ח (גמילות החסדים - התרומות והתמיכות בנזקקים) ותלמוד התורה. חברות צדקה מסורתיות פעלו בעיירה בתמיכת הקהילה, בהן "ביקור חולים", "לינת צדק" ו"הכנסת אורחים". בעיירה פעל ארגון גג של חברות צדקה יהודיות מקומיות, בשם "הצדקה הגדולה".