"כאן יסופרו תולדותיהן..."

בשנות מלחמת העולם הראשונה צנח מספר היהודים שגרו בנדבורנה כמעט בחצי, והגיע לכ-2,000 בלבד. אך הקהילה היהודית התאוששה מפגעי המלחמה, ובתחילת שנות השלושים חיו בעיר כ-3,500 יהודים – כמחצית מתושבי העיר. ליהודי נדבורנה היתה נציגות במועצת העירייה, ובין חברי המועצה כשליש היו יהודים.

מרבית היהודים בעיר התפרנסו ממסחר ומלאכה אך במלחמת העולם הראשונה נפגעה כלכלת הקהילה היהודית ולאחר המלחמה נעשו ניסיונות לשקמה. בראשית שנות העשרים הוקם מפעל לעיבוד עץ בבעלות יהודית, שסיפק עצים לייצור ארגזים ולייצוא. יהודים רבים התפרנסו ממפעל זה. כמו כן עבדו בו החלוצים מפלוגות ההכשרה שבעיר. בעיר פעלה חברת "פורסטה", שחכרה יערות מהממשל הפולני לשם כריתת עצים והכנתם לייצוא. מנהלי החברה בעיר וכן עובדיה היו יהודים. בשנת 1939 הוקם בנדבורנה בית חרושת לזכוכית ובו עבדו 40 פועלים יהודים.

רוב הסוחרים היהודים בעיר היו מאורגנים באיגוד הסוחרים "אחוה". בעלי מלאכה היו מאורגנים באיגוד "יד חרוצים". קופת גמ"ח סייעה לסוחרים ולבעלי מלאכה ובשנות השלושים נתנה עשרות הלוואות מדי שנה.

בראש ועד הקהילה עמדו לרוב החסידים. ב-1938 שלטו בקהילה מפלגות השמאל הסוציאליסטי, ונציגות ניכרת במוסדות הקהילה היתה גם לגוש הציוני, שתומכיו באו בעיקר מקרב בעלי המקצועות החופשיים והסוחרים. בעיר פעלו הבונד, אגודת ישראל, שהיו לה חסידים רבים, ומפלגות ציוניות רבות, בהן פועלי ציון, הציונים הכלליים, הרוויזיוניסטים, המזרחי והפועל המזרחי. מפלגות אלה קיימו איגודים מקצועיים, איגוד אקדמאים, הרצאות, מופעים, תנועות נוער ואף הכשרות חלוציות שחלוציהן עבדו במפעלים בבעלות יהודית. ההכשרה הראשונה של בית"ר בפולין קמה בנדבורנה, בשנת 1929.

יהודי נדבורנה החזיקו חוגים לדרמה וקיימו פעולות תרבות רבות. קורסים לעברית נפתחו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, במסגרת חברת "שפה ברורה" להנחלת הלשון העברית וכן מטעם רשת החינוך "תרבות". קורסים אלה המשיכו לפעול בנדבורנה עד ערב מלחמת העולם השניה. הספריה הציבורית בנדבורנה, ובה כ-2,000 ספרים בפולנית, ביידיש ובעברית, שנפגעה במלחמת העולם הראשונה, שבה ושוקמה. באגודות הספורט היהודיות "הכוח" ו"מכבי" פעלו צעירים רבים.

בנדבורנה פעל מאיר היבנר, מחנך ומורה לעברית, שהיה אחד המוציאים לאור הבולטים בגליציה. הוא הוציא לאור יצירות ביידיש ובגרמנית, וכן ספר על הגיאוגרפיה של ארץ ישראל. שמואל רוזנהק, מחנך ותושב העיר שכתב קטעים סטיריים, שירים ומאמרים, היה ראש רשת בתי הספר העבריים "תרבות" בפולין, ולימים בין מייסדי אוניברסיטת חיפה.

בנדבורנה היו יותר מעשרים בתי תפילה, בהם קלויזים (בתי תפילה) של כל הזרמים החסידים באזור: חסידי קוסוב, ויז'ניץ, צ'ורטקוב, אוטיניה ובלז. בנדבורנה ישבו מספר אדמו"רים. האחרון שבהם, הרב חיים לייפר, נספה בשואה.

עם כינון הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה בשנת 1918 התארגנו בנדבורנה קבוצות צעירים יהודיים להגנה עצמית מפני פורעים אוקראינים. בשנת 1920 נרצחו שישה יהודים בנדבורנה בידי כוחותיו של הלאומן האוקראיני סימון פטליורה, ורבים נפצעו. בשנות השלושים שבה וגברה האנטישמיות בעיר ובסביבתה. רוכלים יהודים הותקפו ופולנים, בעלי אחוזות ובעלי מפעלים, קראו לא להעסיק עגלונים יהודים. בשנת 1937 הופסק החוזה הממשלתי עם חברת "פורסטה" שהעובדים והבעלים בסניף שלה בנדבורנה היו יהודים, וזאת בהתערבות חוגים אנטישמיים אוקראינים ופולנים. היהודים העובדים בחברה זו פוטרו. ערב מלחמת העולם השניה פעלו באזור לאומנים אוקראינים שפגעו ביהודים מעת לעת.